אני כ"כ אוהבת חורף , אווירה של חורף שמיים אפורים ואיך לא את ריח האדמה אחרי הגשם .

בניגוד לאנשים אחרים שהאווירה האפורה הזאת מדכאת אותם , אני נהיית בן אדם שמח ומאושר ביותר .

אמרו שהחורף מגיע לאט לאט והיום כשיצאתי היה גשם מבול ומלא ברד אז התחלתי לחייך בלי שום סיבה וזה היה כ"כ כיף .

כמו שכתבתי בפוסט הקודם התחלתי ללכת לפרויקט שנקרא " בני נוער למען ניצולי שואה" .

יש לנו שלושה מפגשי הכנה ואחרי זה אנחנו מתחילים ללכת לקשיש/ה שיתנו לנו . להגיד את האמת ממש התאכזבתי ..

ציפיתי לראות הרבה יותר ילדים במפגש והיינו בערך 8 ילדים .

אני לא יודעת חשבתי שילדים מבינים מה הערך של האנשים האלה וכמה שהם חשובים למדינת ישראל ובכלל אותי שובר לראות אנשים

קשישים שלא יכולים לעשות דברים מסוימים . המדריכה דיברה איתנו שהגיל הזה מאופיין בבדידות וישר חשבתי על סבתא שלי .

היא עברה את השואה באוקראינה וחשבתי לעצמי שיש אנשים כמוהה שנשארו בלי משפחה ובלי אף אחד והם בודדים ורק תלויים בסביבה

זאת הרגשה נוראית . המדריכה גם אמרה לנו שכשהם עשו מפגשים לקשישים בלי בילדים שבאים אליהם הקשישים אמרו שהם מצפים

לפגישה הזאת כל השבוע . זה ריגש אותי נורא ואני חושבת שנוצרים שם קשרים מעבר לחונך חניך אלא קשרים אישים ממש .

אני חושבת שהם אנשים שתרמו רבות למדינה שלנו ואנחנו חייבים להם בדרך מסויימת ולא רק ביום השואה להזכר בהם כי זה פשוט לא פייר .

שיהיה סוף שבוע חורפי במיוחד והמון הצלחה בשבוע הבא !