אובססיה

את הבלוג האחד לפני אחרון שלי פתחתי בחפירה על כמה שאני שונאת את העובדה שאני תמיד נוטשת בלוגים אחרי שבוע וחצי ותראו מה קרה לו. בואו פשוט נאמר כך: יש לי בלוג חדש, ואם ירצה מחשבי הקט זה הקטן גדול יהיה.

אז את הבלוג הזה אני פותחת מנקודת מוצא אחרת: אני כבר כמעט בת 14, עברתי דירה לחור המצחין הידוע בכינויו גבעת שמואל (גב"ש) ועוד רגע נגמרים הלימודים. יוהו.

כמובן שבתור בלוגרית ישנה-חדשה-ישנה-חדשה אני אשמח להחליף לינקים עם כל מי שיחפוץ בכך, וגם אודה לכם אם תגיבו.

רק אם תרצו, כמובן. תרצו תרצו תרצו תרצו תרצו.

אני לא מתיימרת להיות איזו מלכת בלוגים פופולרית עם אלפי כניסות ותגובות. הצלחתי להשיג אלפי תגובות בבלוג הישן שלי בתפוז אחרי כמעט שנתיים שנטשתי אותו, וזה גרם לי להרים גבה ולחשוב שנית על כל הנושא הזה של בלוגים. מאוד לא הגיוני, מאוד לא הגייני.

אבל בסופו של דבר החלטתי שלא אכפת לי, יקראו-לא יקראו. כמובן שזה לא ממש נכון, והתת הכרה שלי ממשיך לשדר לכם תרצו תרצו תרצו תרצו עוד מקודם, אבל בואו נעמיד פנים שהחלקנו את זה, אוקיי?

אז זהו, בעיקרון. לסיום, כמה אובססיות קטנות שלי, שלא תרגישו מחוץ לעניינים בקטע של בחירת שם הבלוג(:

חפצים קטנים יותר מהגודל המקורי שלהם.

מכשירי כתיבה ופנקסים.

פיצות.

בובות חמודות מבד מגבת.

הסנפת טיפקס.

גרבילים וג'ירפות.

וזה הכל, לבינתיים. תשואות יתקבלו בברכה.