arab 48

עדיין לא פגשתי מישהו, וכמובן שפגשתי הרבה אנשים מכל צבעי הקשת במגזר הערבי, שתומך בשיתוף פעולה בין ערביי ישראל לבין ארגונים עוינים לישראל. לא אגזים אם אומר שהרוב המוחץ של ערביי ישראל לא תומכים בשיתוף פעולה כזה, ואף מתנגדים לו ובקרב הציבור הערבי הרחב ישנה סלידה משיתוף פעולה כזה או מפעולות אלימות כנגד המדינה.

שונה המצב כאשר אחד המורשעים בשיתוף פעולה עם ארגונים עוינים לישראל משוחרר מבית הכלא. חיש מהר האסיר המשוחרר הופך להיות "אסיר חופש משוחרר" והוא הופך להיות "גיבור". אנשי ציבור באים לקבל את פניו (כולל ח"כים לשעבר או מכהנים) והתקשורת הערבית המקומית מסקרת בהרחבה את הנושא תוך כדי שהיא מדגישה את השמחה הרבה ומדווחת על הנושא בצורה חיובות וללא כל סלידה ממעשיהם של אותם אנשים.

היום השתחררו מהכלא שני אחים מכפר ריינה שהורשעו במגע עם סוכנים של חיזבאללה, ואם נאמר שתמונה אחת שווה אלף מילים, הרי התמונות מבית הוריהם של שני האחים אולי שוות יותר מאלף מילים, והן יכולות לתאר את השמחה והששון בקרב תושבי הכפר יותר טוב ממני. 

אני אישית חושב שהתנהלות תושבי המגזר היא תוצאה ישירה של הקושי בהגדרת עמדתנו כלפי המדינה ותוצאה של הקושי בלהגדיר את זהותינו העצמית ומצביע על קושי בלהזדהות עם המדינה. מצד אחד אנחנו מרגישים שאנחנו ישראלים ושטוב לנו כאן בהשוואה למדינות ערב (טענה שאני חולק עליה), ומצד שני אנחנו מרגישים חלק מהעולם הערבי ומהעם הפלסטיני. הצד הראשון שלנו בולט ובא לידי ביטוי כאשר אנחנו מביעים סלידה מהמעשים כאשר הם נחשפים, והצד השני בא לידי ביטוי כאשר אותם אנשים משוחררים מהכלא ואנחנו מקבלים אותם בשמחה.

אני מאמין שהדו פרצפויות הזו היא בלתי נמנעת והיא נכפתה עלינו, אבל באותה מידה אני חושב שהטקסים שנערכים לקבלת אותם אסירים משוחררים לא תורמים למאבק האזרחי שלנו והם מעבירים מסר לא חיובי לציבור היהודי במדינה.

מהצד השני, אני מאמין שעל הציבור היהודי להבין את הרקע לטקסים הללו ולקבלת הפנים שנערכת לאסירים המשוחררים שלא מצביעה בהכרח על עוינות מצד הציבור הערבי אלא על סוג מסוים של "שחרור" רגשות.    

גמר חתימה טובה.

עריכה (30/09/2009):

בהמשך לדברים שנכתבו אתמול, אני מקשר עכשיו לכתבה שסיקרה את האירוע שהיה אתמול בלילה לרגל שחרור שני האחים בכפר ריינה. בין המשתתפים באירוע הייתה גם טלי פחימה. בתוך הכתבה יש סרטון קצר שבסופו אתם יכולים לשמוע חלק מהדברים של טלי פחימה. הייתי רוצה לדעת גם מה דעתכם על דבריה. מה שמשך את עיניי היא הנוכחות הגדולה של בל"ד באירוע (ח"כים לשעבר, ח"כים מכהנים, דגלים של בל"ד בכל מקום, שירים של בל"ד).

ד"א, מחר יש שביתה כללית במגזר הערבי לציון יום השנה התשיעי לאירועי אקטובר 2000 שבהם נרצחו 13 צעירים ערביים מהירי של המשטרה, תעקבו אחרי הסיקור בחדשות.

בתחילת החודש הזה נסעתי לנגב ביחד עם משפחת אחי שעברה להתגורר בכפר "שגיב אל סלאם" או בשמו העברי שגב שלום. בעודנו נוסעים בכביש 6 ומשוחחים על נושאים שונים, דיברנו על יחסי יהודים וערבים ובמיוחד על יחסי שכנות בין ישובים ערביים ויהודיים בגליל.

הנושא האחרון הועלה ביוזמתי וזאת לאחר שקיבלתי מייל מחגית שהתעניינה במהות הקולות שמשמיעים המסגדים בחודש הרמדאן בסביבות השעה ארבע וחצי לפנות בוקר (קריאת קוראן או תהילים שנועדו להעיר את האנשים על מנת לאכול את ארוחת "אל סוחור" שהיא הארוחה שלפני תחילת הצום). היא אמרה לי שהקולות האלו הן כה חזקות עד כדי כך שהן נשמעות בבתים של הישוב היהודי שהיא גרה בו ומפריעים לשינת התושבים היהודים. לזכותה ייאמר כי היא התעניינה אודות פיתרונות אפשריים שמושתתות על הידברות הדדית ועל הבנה ועל הזכות של התושבים הערביים לנהל אורח חיים דתי ותקין.

בהקשר דומה אני זוכר שקראתי פעם אצל אוריה בר מאיר (אם זיכרונו לא בוגד בי) על עניין דומה. הוא התלונן שחגיגות הנישואין של הכפרים הערביים שמסביב הישוב שבו הוא מתגורר מתמשכים עד לשעות הלילה המאוחרות שבמהלכם משמיעים מוזיקה גבוהה, זיקוקים וגם יריות באוויר, והוא התלונן שהרעשים הללו משפיעים על איכות החיים בישוב שלו. 

במהלך שיחתי עם אחי העליתי את הנקודות הללו, ואף תמכתי בחלק מהטענות של היהודים (כמו למשל איסור ירי באוויר שזה היה דבר שלא שנוי במחלוקת ביני לבין אחי), אחי הסתכל עלי ואמר לי את המילים הללו "תשמע עומר, אתה לא מבין. באמת שאתה לא מבין על מה אתה מדבר. אותם תושבים יהודים שמתלוננים, באו לגליל כחלק מתוכנית לייהוד הגליל. אני מבין שלא כולם באו בשליחות וחלקם באו וחיפשו איכות חיים בגליל, אבל בגדול זה לא משנה כי התוצאה היא אותה תוצאה. אותם אנשים שבחרו לגור בגליל ובסמיכות ליישובים ערבים לא יכולים להכתיב לנו איך להתנהג והם לא יכולים להכתיב לנו מה מותר ומה אסור, והם לא יכולים לתכנת את אורח החיים שלנו ואת המנהגים שלנו בהתאם לרצונות שלהם ובהתאם למה שנוח להם. הם באו לגור לידינו אז הם צריכם להשתנות ולהתאים את עצמם לחיים בסמיכות לכפרים הערבים או לשתוק. הם צריכים לקבל את אורח החיים שלנו. זה מפריע להם?? שלא יגורו בקרבת ישובים ערבים. ואל תשכח שהישובים היהודיים נועדו לחנוק את הכפרים הערביים מבחינה מונציפאלית (טענה שאני לא חולק עליה בכלל), ומה עכשיו הם רוצים לחנוק אותנו תרבותית???"

הוא אמר את המילים הללו ואני שתקתי. באמת לא ידעתי לענות לו.

הייתכן  שהוא צדק??

לפני כמה זמן יצאתי עם משפחתי לטייל באחד הגנים הלאומיים הסמוכים לכפר שלי. בשעות הצהריים, וכמיטב המסורת, התחלנו להכין את המנגלים ולשם כך פניתי לקיוסק שנמצא בגן הלאומי על מנת לקנות שקית פחם.

משהגעתי לקיוסק, שהיה בבעלות איש יהודי, קיבל את פניי אחד העובדים הערביים. למראה העובד הערבי נזכרתי באחד החברים שהיו לי מחוץ לכפר, ולאחר בירור קצר התברר לי שהוא אחיו של אותו חבר. קניתי את שקית הפחם ושילמתי לו 15 ש"ח שהם עלות השקית, ורציתי לחזור אל משפחתי, או אז ביקש ממני העובד הערבי להמתין כי הוא צריך להחזיר לי עודף והושיט את ידו לקופה והוציא כמות משמעותית של מטבעות מסוג 10 ש"ח ואמר "הנה העודף שלך", כאשר לאורך כל ההתרחשות בעל הבית היהודי ישב בתוך הקיוסק, אם כי לא הבין מה קורה. כשרציתי להעיר לעובד על מעשהו הוא ביקש ממני לעזוב מיד עם המטבעות שהוא נתן לי, אחרת בעל הבית ישים לב למה שהתרחש ואז הוא יהיה בבעיה. בלית ברירה, החלטתי לבלוע את הצפרדע ולשתוק על המעשה הפסול של אותו עובד וחזרתי למשפחתי.

ולמה אני נזכר בסיפור הזה היום???

אז כך, אתמול פנה אלי בחור ערבי וביקש ממני לייצגו בהליך משפטי. הוא סיפר לי שהוא עובד כמנהל עבודה במוסך ששייך לאדם יהודי, ולפני כמה זמן ניגש אליו בחור ערבי אחר שהוא מכיר היכרות שטחית והודיע לו שהמנוע של הרכב שלו צריך תיקון וכי עלות התיקון הינה בסך כ - 20,000 ש"ח. אותו בחור ביקש מהלקוח שלי "לעשות לו טובה" ושיתן לו מסמך בכתב שלפיו המוסך שבו הוא עובד אחראי על הנזק במנוע וזאת כתוצאה מתיקון קודם כושל, שעה שברור שאין כל אחריות למוסך. הוא תירץ את בקשתו בזה "שאנחנו ערבים ובעל המוסך הוא יהודי".

בקשתו של אותו אדם סורבה על ידי הלקוח שלי, וכתוצאה מכך אותו אדם הגיש נגדו תביעה שקרית וטען כי הוא זה שאחראי על הנזק שנגרם למנוע הרכב שלו.

הלקוח שלי אמר לי שהוא כעת משלם את מחיר הנאמנות שלו למעסיק היהודי שלו, ושאין לו בעיה עם זה כל עוד המעסיק שלו נותן לו גב ומבין את מה שאירע.

שני המקרים הללו מדגימים שלחלק מהערבים  לא אכפת לגנוב מיהודים אך ורק כי הם "יהודים", ואני אפילו יודע על מקרים שבהם אנשים פנו לשייח'ים וביקשו את עצתם בנושא הזה, שלמיטב ידיעתי והבנתי הייתה כי אסור לגנוב מיהודי, כי גניבה היא גניבה ולא משנה ממי גונבים.

כמובן שגם מעניין אותי לדעת אם קוראיי היהודים נתקלים באותם מקרים אבל מהצד ההפוך.

אודה אם תתנו לי תשובה.