השלמנו, הסתדרנו.

ואז הגעת עם השריטה שלך של "את תמיד מתאהבת, בכל בנאדם שזז"

חשבתי שעברנו את זה, ולא.. לא משנה כמה פעמים אמרתי לך שלאהוב בנאדם ולהידלק על מישהו זה כ"כ שונה.

ושהידלקות זה משהו שעובר מהר, אתה היית כ"כ שקוע בבאסה שלך, בזה שרע לך ותירצת את זה בזה שאתה פריקינג דואג לי?!

הייתי מוכנה להאמין אם היית אומר את זה בצורה נורמלית

"חחחחחחחחחחחחחחחחחחח עוד אחד?" זה מה שמגיבים כשאני משנה את המצב מערכת יחסים שלי בפייס?

כן, ישלי חבר, ישלי חבר ואני -אוהבת- אותו.

ואנחנו גרים איזה 3 שעות, אבל לא נראלי שזה מעניין אותו יותר מדי כי הוא אוהב אותי. כנראה מספיק בשביל להחזיק קשר כזה.

ואינלך שום זכות לבוא ולהטיף לי כי אני אעשה מה שבאלי, וזה לא עניינך.

חוץ מזה, שאתה זה שהחליף הידלקות איזה 3 פעמים בשבוע, או שאני טועה?

אתה לא מכיר אותי בשיט יותר, אתה לא באמת יודע עליי דברים.

וכשבאת ואמרת לי שהחיים שלי מושלמים אז? ותמיד היו?

אתה ידעת על הילדות שלי, אתה ידעת על המצב שלי בשנה האחרונה. אני לא האמנתי שאמרת את זה.

וכל פעם שאני בטוחה שזהו אני ואתה חוזרים להיות ידידים, גם אם לא הכי טובים.

אתה בא עם הג'וק הזה שלך ואומר לי מה אני עושה לא בסדר, ואם זה לא בסדר.. זה עניינך?

אין לך את הזכות לומר לי מה לעשות! תפסיק להגיב פה, אני לא מעוניינת לשמוע את דעתך יותר.

רוצה לדעת אם תפסתי שכל? כן, תפסתי. להתרחק ממך.

בחיים שלי לא חשבתי שאני אגיע לרמה כזאת של כעס, ואולי אפילו תחילת שנאה אל בנאדם

שנהגתי לומר שהוא ידיד טוב שלי, ושאני מתה עליו. כי תכלס אתה רק מוכיח לי אחרת

כל פעם מחדש. מה קרה שכ"כ רע לך? מה קרה, אינלך חברה?

וגם כשהייתה, לפעמים התייחסת אליה כמו זבל, והאשמת אותה ביחס שלה.

ואני כמו מטומטמת לא אמרתי לה כלום כל פעם אחרי שהסתדרתם.

למרות שכ"כ רציתי, כ"כ.

ועכשיו אני מתחרטת שלא אמרתי, שהמשכתי לשתוק.