הייתי לי בפייסבוק, בכיף בפאנן האישי שלי ותחשק לי לעשות את הדבר הזה של התיוגים.. מכירים?
אז היה: -תייג את הבן אדם עם השיער הכי יפה וכו' עד שהגעתי לאחד:תייג את הבן אדם ששינה לך את החיים
ואני מתחילה לחפש,לחשוב,לעבור בין כל החברים שלי בפייסבוק והבן אדם היחיד שאני מוצאת זאת המורה שלי בכיתה א' בארה"ב..
כאילו מה?! אין לי אנשים שהשפיעו עלי בחיים שלי?! אף אחד מהSO CALLED חברות שלי לא שינתה בי משהו? כנראה שכן! כל דבר שאני השתנתי השתניתי רק בגלל עצמי! הם לא עזרו לי בזה או שכנעו אותי לא לעשות את זה.. עכשיו כשאני חושבת אני נזכרת בהרבה מאד פעמים שהם לא היו שם לעומת הפעמים המעוטות מאד שהם כן(שזה כולל בעיקר את הבעיות שלהם!) א מה? מה הקטע?! חברים לא אמורים לעזור ברגעים שים? לא אמורים להיות איתך?
איך זה שבכל הסרים תמיד יש להם חבר הכי טוב שתמיד עוזר להם ותומך בהם לא משנה מה הבעיות שלהם!
גם אם זה להשיג בחור גם אם זה בלימודים ולאמשנה מה! י זה לא היה! לפחות לא איתם.
אוף,זה היה כבר הרבה מאד פעמים המחשבות האלה על ה"חברות" של.. אני פשוט לא אותו דבר אחריה
אתם יודעים מה?! היא היחידה ששינתה לי את החיים.. בגללה אני לא בוטחת באף אחד. א נותנת לאף אחת מהחברות שלי לדבר.. אז אולי זאת בעצם אשמתי? אולי זה לא שהם לא היו.. אולי אני לא נתתי להם?
אבל אני כן אני כן נתתי להם! אני ביקשתי וביקשתי וכלום!נאדא זירו!
כאילו אפילו על הדברים שבנות ת-מ-י-ד מדברות עליהם-בנים אנחנו לא מדברות!
זה הכל צחוקים וכיף ויש! הכל נפלא!
כאילו עם בנות שאני פוגשת אקראי בקניון אני מדברת על דברים וכאלה ואיתם לא-כבר 5 שנים!
מה הקטע?!?!1
אוף אני סותרת את עצמי 100 פעמים בערך.. אני גם כותבת מהר אז בטח התפספסו לי מלא אותיות.. אני שונאת את המקלדת החדשה:S
טוב עד שאנ אתגבר על הבעיות הפסיכוטיות שלי-
לאב יו אלל33>
מיה
נ.ב-סורי על החפירהה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
