hey guys sorry im late.

i hope you will like this

השעה הייתה כבר 9 בבוקר והחלטתי לקום, ישנתי שינה רדופת מחשבות כזאת שאת ישנה בה ואת לא מודעת לזה.

עדי שכבה לידי ועדיין ישנה. קמתי בשקט והתארגנתי השעה הייתה כבר 9 וחצי והחלטתי לצאת החוצה לשאוף אוויר, לקחתי את הגיטרה ואת המחברת שירים שלי ויצאתי החוצה. התיישבתי ליד הבריכה והתחלתי לנגן ולשיר.

*שיר*

http://www.youtube.com/watch?v=AGTy69tO_XM

סיימתי לנגן וחייכתי לעצמי חיוך קטן.

"וואו..." שמעתי קול מוכר מאחורה מוחא לי כפיים. הסתובבתי במהירות.

"ג'ו מה אתה עושה פה?" שאלתי בתוקפנות ונעמדתי.

"שכחת שקבענו?" הוא אמרה והתקרב אלי.

"אה... נכון.." אמרתי והתיישבתי במהרה נבוכה.

"וואו ליאן... לא ידעתי שיש לך את הכישרון הזה.." הוא אמר וליטף קלות את ידי שהיו מונחות על הגיטרה. הרגשתי את עצמי בוערות מבפנים.

"אמ.. זה סתם.." אמרתי מנסה להתחמק.

"ממש לא..." הוא אמר והתקרב אלי. הרגשתי שאני נעשית אדומה.

"תראי ליאן.." הוא החל לומר באנחה והסתכל על העיניים שלי מבט עמוק שהסביר הכול.

"ג'ו.." אמרתי בחשש

"תראי.. מאז שהכרתי אותך... אני.." הוא החל לומר בגמגום והשפיל מבט.

"ג'ו אנחנו מכירים רק כמה ימים.." אמרתי. הייתי מבולבלת.

"אני יודע... "הוא אמר ונאנח. "אבל בדיוק בגלל זה זה כול כך מוזר לי.." הוא אמר והישיר אלי מבט

"את לא כמו כולן ליאן, יצא לי להכיר הרבה בנות בחיים שלי, אבל עוד לא יצא לי להכיר מישהי כמוך.." הוא אמר ועיניו נצצו. כול מילה שלו גרמה ללב שלי להחסיר פעימה והרגשתי שאני עומדת להתפוצץ אם אני לא יתוודה בפניו על מה שאני מרגישה.

"ג'ו אני.." התחלתי לומר אבל הוא קטע אותי בכך שהניח ברכות את האצבע שלו על שפתי. הוא החל ללטף את פני בעדינות. היינו כול כך קרובים, הנשימות שלו התערבבו אם שלי הרגשתי את הלב שלו מתאחד אם שלי ואז..

 "אהמאהמ.." נשמע קול מאחורינו. הפנתי את מבטי ויכולתי לראות את המפיק של התוכנית עומד מאחורינו לא מרוצה ממה שהוא רואה. הרגשתי נבוכה ומיהרתי להפנות את ראשי מג'ו.

"ג'ו אני יוכל לדבר איתך?" המפיק אמר עם חיוך מאולץ על פניו.

"אמ.. כן.." הוא אמר וקם בחשש לעבר המפיק. הם נכנסו לחדר שהיה בקרבת מקום, אך שכחו לסגור את הדלת. התקרבתי באיטיות אל הדלת החצי פתוחה ונעמדתי מאחוריה ,אני יודעת שזה לא בסדר לצותת אבל הסקרנות הרגה אותי.

"אתה מוכן להסביר לי מה זה היה?!" המפיק שאל לא מרוצה

"זה היה כלום..." ג'ו ענה מתרץ.

"ג'ו אני לא עיוור.. אם לא הייתי שם אתם הייתם מתנשקים!" הוא אמר בכעס

"אתה מוכן להירגע.." ג'ו השיב.

"לא אני לא ירגע! אתה שכחת מהחוזה?!.. אתה יודע מה זה יכול לעשות לך?!" הוא השיב ביאוש.

"אבל לא קורה כלום.. אתה מוכן להירגע!"

"זה ממש לא נראה כמו כלום... ג'ו אני יודע שיש לך חולשה לבנות.. אבל זה באמת מוגזם.."

"מה זה קשור עכשיו?!.. אם אני אומר לך שאין כלום אז אין כלום! אני מתייחס אליה יפה רק בגלל התוכנית הזאת נראה לך שאני באמת יצא איתה! זה רק בשביל התוכנית!" הוא השיב בפרץ של מילים.

עמדתי קפואה מחוץ לדלת, איך האמנתי לו! אני כזאת מפגרת! הייתי צריכה לדעת את זה מראש מי אני שהוא ישים עלי!

רצתי משם ועליתי במהרה לחדר. נשכבתי במיטה כשהשמיכה מעלי ובכיתי על הכרית שלי. איך זה תמיד קורה לי?!  תמיד אני אוהבת את זה שלא אוהב אותי...

הדלת נפתחה ויכולתי לשמוע את עדי נכנסת לחדר.

"ליאן? הכול בסדר?" היא אמרה והתיישבה לידי על המיטה מנסה להסיט מפני את השמיכה.

"כן.." אמרתי וניסיתי לגרום לקולי להיות יציב כמה שיותר.

"ליאן את מוכנה לדבר איתי... מה קרה?" היא אמרה ונכנעתי.

יצאתי מהמיטה מנגבת את הדמעות בתקווה להפסיק את הבכי אבל זה לא עזר. גל דמעות נוסף התחיל ברגע שסיפרתי לעדי את כול מה שקרה על הכמעט נשיקה שלי ושל ג'ו שמסתבר שהייתה מזוייפת.

עדי ישבה שם בשקט מקשיבה ומזדהה אם מה שהרגשתי. אחרי שסיימתי לספר לה הכול היא חיבקה אותי חזק ולא אמרה כלום, לא היה מה לומר, הכול כבר נאמר.

את שלוש השעות הבאות ביליתי במיטה. לא בכיתי, פשוט הייתי צריכה שקט.

לפתע נשמעה דפיקה בדלת.

"אני אפתח.." היא אמרה והלכה לפתוח. שמעתי אות המדברת עם מישהי, זה נשמע כאילו היא רבה איתה

"היי" היא אמרה כשהיא חזרה.

"מי זה היה?, אמרתי בשקט והמשכתי לבהות בתקרה.

"זאת הייתה אחת מהאחראיות לתוכנית. היא באה להזכיר שיש היום את הפגישה האחרונה לפני הנשף" היא השיבה מחכה לראות את התגובה שלי.

"אה.." אמרתי בחוסר עניין והמשכתי לבהות.

"בכול מקרה.. אני אמרתי לה שאת לא תוכלי לבוא כי את חולה.." הא הוסיפה.

לא השבתי. בהיתי בתקרה לעוד חמש דקות וחשבתי.

"מה הפגישה היום?" שאלתי אחרי מספר דקות והתיישרתי לישיבה.

"חזרות ריקוד לקראת הנשף... אבל ליאן את לא באמת מתכוונת ללכת לפגישה.. נכון?" היא שאלה.

"לא, חבל שג'ואי יפספס את הפגישה האחרונה שלנו נכון?.." ספק שאלתי ספק אמרתי. פתאום הרגשתי צורך עז לנקום בו, על זה שהוציא אותי כול כך פתטית, ששיקר לי.

"ליאן?... על מה את חושבת?" עדי שאלה בחשש

"את תראי.." אמרתי בערמומיות בזמן שאספתי את השיער לקוקו מוקפד.

- - - -

hope you like it

love you!