מוניות הן מחלת נפש, נחמה ניידת. בחורה פח.
הויתור.
הבלבול בין לאהוב את עצמך ללהתקרבן,
התחושה שלהתקיים זו משימה בלתי אפשרית,
לרחם על עצמך בחום של תל אביב או בסוף לילה שיכור ו
לקצר דרכים במסלולים שלא נוחים לך
הרחמים העצמים תמיד הובילו ויובילו
לאשמה מוזרה, חסרת פשר
אם אני אוהבת את עצמי, למה כואב לי לוותר
גם איפה שמרגיש מותר, גם כשמרגיש שצריך
אם יכולתי לנהוג אחרת
אם הפרתי איזשוהי הבטחה
למה זה מרגיש כל כך חסר סיכוי
להילחם על החיים האלה
איזה הבדל תעשה כבר
עוד מונית אחת?
\
אנשים זזים קל. מערבלת בטון.
כמה זמן לא ידעתי איך כולם עושים את זה,
כמה תסכול נשפך על שלא הבנתי מה אני עושה רע,
כמה חשש שקע ממחשבות על למה ואיך אני אחרת,
איך אחרים מוחלטים גורמים לזה להיראות קל,
ואיך כולם מתנהגים כאילו הכל בסדר
ולמה לא כולם מתנועעים בעולם כאילו
מערבלת בטון בוחשת ללא מעצור בקרביהם
חשבתי שזה שקר
אחד גדול, שכולם שותפים בו
הרגשתי בפצע נפוץ ללא מענה
עד שגיליתי שיש בידיי
כפתור שמכבה
והבטון עוד גועש
לפני שייתמצק, ואני אבנה.
/
נדמה לי שנמאס לו, הצלחתי לעשות שיימאס.
מחשבה שנולדה במיאוס עצמי
מונעת מהפחד להינטש
הבלבול בין להצליח
ללהצליח להכשיל את עצמך
האיזון
שפעם חשבתי שתמיד עליי להפר
דרמות לצורך שליטה
חוסר אונים מול לב גועש
חשבתי, גם לי היה נמאס
באמת נמאס לי
מלחיות בתוך הראש שלי
עד שהפסקתי להביט על עצמי במיאוס
והפחד התרפה
הפסקתי לנסות להמאיס את עצמי
כדי שאחרים ייראו את מה שראיתי במראה
הפסקתי להצליח בלהיכשל
ובכלל לאתר הצלחה
במקומות שזרים לה
כשלונות שהפסקתי לחפש
אולי זה הנס.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Mumbling Truth