היום בחרתי למות.
תמיד איכשהו מגלה על זה רק בדיעבד,
שומרת מעצמי בסוד את הרגע בו אבחר להשליך גופי על חרב,
אולי מתוך פחד שאנסה לעצור.
אני מנסה לעצור,
לא רוצה לעשות את הטעות הזו שוב,
לא רוצה להרגיש ככה שוב אף פעם,
אבל היום שוב בחרתי למות
והנה אני טומנת את הראש בין הידיים ולא מוצאת דבר אחד יותר טוב לעשות עם כל מה שאני מרגישה חוץ מלמות,
לגרום לתהומות להיעלם לנצח ורק לא לתת לאף אחד להתערבל בהם שוב,
לשאת עוד אשמה, עוד אכזבה.
הצינית שבי רוצה לומר, חבל שנולדתי פחדנית מכדי לעשות את הדבר האמיץ באמת במצב הזה,
אותו קול שחוזר וקורא לי להיעלם בתהומות מאז שמכירה עצמי,
האם אי פעם הקול הזה ייתן לי לחיות בשלום עם להישאר בחיים?
הנה תראה, לא פחדתי להשליך עצמי שוב למוות,
לייבב רגשות בוערים ונואשים בפני מי שרק רוצה להתרחק,
להתחנן שיתנו תוקף לכאב שלא נותן לי לחיות בשלום,
לבקש את שאי אפשר לבקש, להיאהב.
זה מרגיש כל כך קטן תמיד,
מה כבר ביקשתי,
חיבוק כשאני בוכה במקום כעס?
איכשהו הם רק חוזרים וכועסים, אני חוזרת ונשברת,
והשיעור לא נלמד, לא משנה כמה נבניתי לקראתו מחדש.
כשניסיתי לישון בתוך הטירוף הנוכחי, באיזה 5 בבוקר,
סיפרתי לעצמי את סיפורה של הילדה שצללה במרחבי מעמקים חשוכים,
חיפשה בהם נשמות תהומות, כל כך רצתה
להיתקל במי שיוכל להבין, ולעזור לה יחד לצוף למעלה,
אך מצאה עצמה שוחה במים רותחים, קרוב לתחתית,
התעקשה לעבור ולהמשיך לבעור
נאחזה בקרנות חיים רותחות
עד שידיה וגופה נכוו כליל
ברחה למערה חשוכה והתבודדה בסבלה עד שתחלים
אך ידיה לעולם לא החלימו,
ולא ישובו עוד להרגיש
שום דבר טוב, רק כאב
מוגבר ומועצם דרך עור מצולק ודקיק
סיפרתי לעצמי, היא לומדת
לנסות בכל זאת, להרגיש אחרת
ונרדמתי לשעתיים בתחושה קצת מוקלת
רק כדי לגלות שכל שביקשתי מעצמי היום לא שינה דבר
כי היום בחרתי למות, היום החלטתי שאין מחר
ולא מצאתי את הכתובת בתוכי
להתפלל אליה שאשאיר מקום למחר
שאשאיר מקום לעצמי לענות, לחבק ולהכיל
לקבל את שאני לא יודעת כדי שאבין מחר
אלוהי הכאב שבי,
קחו הכל, מזגו לכוס את מלוא הכאב,
כנועה לרצונכן אתחנן שבכוחו אתחדש
שאבחר בחיים מחר
~~~~~~
אמא, שוב חפרתי בפצע
הרבה אחרי שכבר נורא כאב
לא הצלחתי למצוא את השורש החולה
אבל שחיתי בהמון דם
אמא, אמרת שיהיו לי צלקות
שירחיקו כל עובר ושב
לא אמרת שהן יצלקו בתוכי רקמות
שהמוות יחלחל וירחיק אותי מכל אדם
תראי, שוב חפרתי לעומקו של פצע
ובתוכו מצאתי רק כזב
האם השורש החולה השתרש אט בכל
או שמוצאי בתהומות הרעל קדם
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Mumbling Truth