הו סטלינגראד, סטלינגראד.
בולע עשרים מיליגרם פרדינזון בשתיים בלילה, ועוד עשרים מיליגרם בשמונה בבוקר.
מרגיש בעננים, ואז במעמקים.
סטלינגראד, סטלינגראד אהובתי - הייתי צריך להיוולד רק בשבילך-
עשרים-שלושים שנה אחורה, לפחות.
כשהשמש נעלמת והקור מקפיא, מקפיא את התנועות והתקוות שלך למוות-
קשה קצת להתגעגע לסטלינגראד.
השעה אחת בלילה ואני בהזיות של סטרואידים.
(ועוד עשרה מיליגרם מחר בבבוקר)
שמעתי
שיש אנשים שיודעים לדבר כשצריך, אבל אף פעם לא ראיתי אותם עושים את זה.
לפעמים אתה רוצה לומר את האמת, לומר אותה בקול רם. אבל בדרך כלל זה גול
עצמי שאתה תוקע לעצמך. עדיף לך שתשתוק ותכלה את זעמך על הומלס בודד, או על
שק אגרוף ממש חזק, או סתם שתלך לשבור לאנשים ת'עצמות בפוגו - והעיקר
שתשתוק. אל תאמר מילה. רק כך תוכל לטפס בפירמידה. פשוט תשתוק.
Oh my dear valour!
Where have you been so many years?
Hidden in the cornered alleys;
Like an old demon,
Under the black magic skies.
I have sought you for ages;
And you have not told me before,
That you are long expelled.
Like a defiler of a peaceful coldness,
Deadly silence bundled with cruelness.
nighty night
כינוי:
00:17
בבלוג זה
בכל הבלוגים
