6/2009
חוסר שלווה. יש שעות בלילה שאתה מוצא את עצמך מוקף בשקט. בדממה. דממת מוות מפחידה. אתה לא יודע כל כך מה לכתוב, וזה לא בגלל שאין לך מה להגיד - אלא בגלל שיש לך יותר מדי מה להגיד- ובנוסף על כך שאתה לא יודע ממה להתחיל, אתה גם לא בטוח שמישהו יבין למה אתה מתכוון או שזה בכלל יעניין מישהו. אז אני מודה: הבלוג הזה הוא לא בשביל עצמי. אם הייתי רוצה לכתוב לעצמי, הייתי כותב ב-Word ושומר על המחשב שלי. אבל יש בי איזושהי תקווה שמישהו יקרא יום אחד, יפנים, או סתם ייקח מזה משהו לעצמו.
יש רגעים שבהם אתה בטוח שעלית על איזו תגלית גדולה שאף אחד אחר לא מבין, אבל כשאתה חושב על זה אחרי כמה דקות, אתה לא מבין איך לא עלית על זה קודם. זה הרי כל כך ברור מאליו.
Corrupted through many years Crucified upon the altar of time Slave of my own paranoia That leads me to no rest
Never have I been content And never will I be Chaos runs within my head By every second that goes further
|