Suddenly

לא להאמין.

שניה וזה מאחורי.

כל הכאב והצער נעלמו כלא היו.

מה עובר עלי?

אני לא אמורה להיות בעצבות נוראה, לבכות, לתלוש שיערות?

למה אני שמחה ורוקדת?

רק בגלל שידעתי שזה מה שנכון לעשות?

או אולי כי יש לי כתפיים להתנחם עליהם?

מה שלא היה לי הרבה זמן. בלי חששות. מרטיט ממש.

[רק רגע, הולכת להוציא את הטוסט מהטוסטר..]

..

..

..

אולי זה בכלל בגלל שאני מרגישה בטוחה יותר בסביבה שלי?

אולי בגלל שאני יודעת שמישהו יתפוס אותי בנפילה למטה?

אני לא חושבת שאסע לפאצ'ה מאמא בכל מקרה.

עברתי כבר את תקופת הסמים והאלכוהול וזה לא מתאים לי בכלל כרגע.

הגיע הזמן להניח את הראש על הכר בשלווה.

האם?