אני לא מצליחה לסמוך על אף אחד.
והייתי פעם כל כך נותנת אמון
ואין אני לא מסוגלת כבר לפרוק לאנשים הכי קרובים אליי
מי הכי קרוב אליי בעצם?
אלוהים שיעזור לי
אני כותבת כל כך הרבה
ועדיין לא מצליחה להוציא את הרגש
משהו בי כל כך חסום
וזה באמת מרגיש שאני בחיים לא אצליח לפתוח את זה
ועד שאני פותחת איזה חריץ קטן
אני רק נפגעת
כמובן
כזאת מטומטמת
זהו
איבדתי את זה
אני לא יודעת כבר
מישהו אמר לי לפני שעה
"אני יכול לשבת כל הלילה להקשיב לך שרה"
ואפילו כבר לא התרגשתי
כל הזמן מחפשת לאן לברוח
וראבק
אפשר כבר לבקש גלגל הצלה?
כאילו סבבה להיות מבוגרת אחראית
אבל
זה לא כיף כמו שזה היה אמור להיות
הדירה מגעילה
לא משנה כמה פעמים אנשים מנסים להפוך אותה למשהו נורמלי
מגעיל לי
ואני כל הזמן מחכה להרגיש בבית
ואני לא מצליחה
אז מחשבות על הילדות צפות
והיום לא הצלחתי לעכל שוב שסבתא שלי מתה
מתה
פאקינג לא קיימת
סבבה?
ולא תחזור
ויהיו עוד ים אנשים שלא יחזרו
והנה זאת אני
עם החרדת נטישה
ואני לא כשירה לעולם הזה
באמת
יש כל כך הרבה דברים שאני לא מסוגלת להתמודד איתם
ואנשים לוקחים הכל כל כך בקלות
אני שונאת את זה
אני ממש שונאת את המצב כרגע
התקיעות הזאת
הפחד
שתוקע
תמיד זה פחדים
ולהודות בהם מעולם לא באמת עזר
בטח לא עכשיו
אני בטוחה שהוא משחק בי
אני פשוט מצפה למשהו אחר
התקווה עוד לא מתה
אני מחכה למוות שלה כמו למשיח
יאללה די כבר ותרי
שחררי
ואין לי מושג מה קורה באמת בעולם
אני כבר לא יודעת מה אמיתי ומה לא
ואני כל כך כועסת
יש בי כל כך הרבה כעס על העולם
שאני לא יודעת מאיפה הוא מגיע
ואיך להפסיק את זה
וזה מעיק
הכל כל כך מעיק
ולא פשוט
היה שבוע של פשטות ומה שהרגיש כמו אהבה
וכרגע
אני רק שוב פעם פתטית
מחכה ל11 בשביל לראות מה המציאות
ובסוף בכלל לא יקרה כלום ב11
הוא לא יבוא
די תפסיקי כבר
תפסיקי למען השם
אולי תחיי כבר את החיים שלך
רגע רגע רגע
אני חייבת להירגע
אני רק מלהיטה את עצמי
כל כך לא יציבה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
