אוקיי הגענו
עבר קצת זמן מרגע האמת
ולוקח כמה רגעים להתרגל למקלדת הזאת
אבל לאט לאט זה יזרום
ואני אחזור לכתוב כמו שצריך
מהר
חזק
מקלדת.
אוקיי
אוקיי אני מוכנה
אני מקלידה מהר
יותר ממה שזכרתי אפילו
אני בתוך זה ואני רוצה
ויש לי מיליון סיפורים בתוך הראש
אבל איך מוציאים אותם
זה תמיד לרגע אחד
רגע קסום שחולף כל כך מהר
עד שאני מצליחה כבר להתחבר למשתמש
מצליחה להכניס את שם המשתמש
את הסיסמה בפעם הרביעית
וכל זה בעודי שיכורה ומעט מסטולה
וככל הנראה מאוהבת מעל הראש
לא יודעת לתאר את מה שאני מרגישה כרגע
הרגשה של מודעות מאוד חזקה ויחד עם זה גם חוסר מודעות משווע
אבל אופוריה
כן
אופוריה
להסתכל לו בעיניים
ולהיות מאוהבת
בלי לאהוב את אותן עיניים באופן מיוחד אבל פשוט להרגיש מאוהבת מעצם קיומן
והמגע
ההתמכרות מתרכזת במגע
או שלא, אני לא יודעת
לרגע הרגיש שכן
כבר ממזמן אין לי תשובות בשביל כלום
רק לאחרונה גיליתי שזה רק ממזמן
ולא מעולם
כי זכרונות של מחשבות מהילדות החלו לצוץ
והם זועקים אליי
שיש לי צלקות ויש לי טראומות
וחורים שחורים שאליהם אני שואבת את הדברים הטובים בחיי
והורסת ומשחירה בהתאמה
אלה הם רישומי המחשבות שלי כפי שזמן רב לא רשמתי אותן
אני כמעט מצליחה לתפוס את כולן,
כמעט מצליחה לעמוד בקצב של עצמי
רק צריכה להתרגל למקלדת הזאת ואני אצליח לחשוף עוד ועוד
ממי שאני, ממה שאני
מה זה הדבר הזה
למה קפצה עכשיו פריז.
מכל המקומות,
למה פריז
למה שם
למה מלמטה לקתדרלה
כשכמה כושים מנסים למכור לי איזה צמיד מעפן
ואני מנסה להתחמק מהם
כל כך לבד הייתי
וכל כך הסתדרתי
וכל כך אהבתי את זה
באיזשהו מקום
איזה מן דבר לומר על משהו שאהבת
"באיזשהו מקום, אהבתי את זה"
הם כולם אוהבים את זה שאני כותבת
כמעט תמיד, זה מסקרן את כולם
בוא נגיד שכל מי שנכנס מספיק עמוק לתוכי
זה נוגע בו
והוא מתחיל לרצות לדעת
על מה אני כותבת
והנה
אני כותבת עלייך
בדיוק כמו שרצית, קיווית, פיללת אליו
ומה זה עוזר לך
הרי מה אני אכתוב שיעזור לך לדעת עליו
אם יש משהו שהייתי רוצה שהם ידעו שאני כותבת או כתבתי עליהם
זה כמה אהבתי אותם
וכמה הם היו חשובים בחיי
וכמה חלק הם לקחו
ושלרגעים, ולפעמים הרבה יותר מרק רגעים..
הם היו הדבר המרכזי
קו המחשבה השולט והמכתיב
אם היית דבר כזה אצל מישהו
זה לא מרגש?
זה לא משפיע מעט, בעיקר מתי שצריך?
אני אכתוב ואפרסם.
בלי להסתכל, בלי להתעסק בדברים החסרי משמעות כמו מי מסתכל ומי מגיב ועל מה ולמה ואיך ולמי פאקינג אכפת כבר די מיציתי
הלכתי לישון כבר בעולם שלי
אז קשה לי להגיד לך לבריאות
נתתי למחשבה להתפרץ למחשבה אחרת ונתתי לזה לקרות בכתב
ואני לא חוזרת אחורה כדי להמשיך את זה בכתב
פאק איט
הנה סדר המחשבות שלי
קדימה
תקראו
לא עוברת מחשבה אחת בראש מבלי להיכתב
לא כרגע
בשביל זה קניתי את המחשב הרי, לא?
בשביל לעקוב אחרי קצב המחשבות שלי
הוא סגר את הדלת כרגע
אני מרגישה קצת שמוקית
אפילו מאוד
כי כל מה שבא לי לעשות זה רק להיכנס לבפנים ואולי לא לישון אותו
אבל רק לתת לו עוד נשיקה אחת
אחת שתגיד הכל
ואולי גם באמת בא לי להגיד לו שאני אוהבת אותו למרות שאני לא יודעת בכלל אם זה באמת נכון
אבל בא לי לפנות אליו עוד פעם אחת להלילה
להרגיש אותו עוד פעם אחת
להסתכל עליו
להרגיש את נוכחותו ואת קיומו
ואותו אותו אותו
אבל אני פה כמו מטומטמת
עם המחשב שלי
ועם המחשבות שלי.
תסגרי הכל ותיכנסי.
לכי אליו
בבלוג זה
בכל הבלוגים
