אני לא כ"כ מרגישה טוב עם עצמי.
אני מתגעגעת לפעם. לכ"כ הרבה דברים.
פתאום אני מרגישה שאת חסרה לי ,
וגם אתה ..
היה לי המון, היה לי מלא דברים.
בחיים לא חשבתי שבאותה מהירות שבה הם באו הם גם ילכו.
וכשאני רואה אנשים לא מאושרים , שאני רואה שאנשים אומרים וכותבים עד כמה שכואב להם ?
אני כ"כ נכנסת לזה. אני בוכה בשבילם. זה כ"כ מפגר.
אני רגישה מידי .
איך אפשר להיות מאושרת?
קשה לי עם המחשבה שלי יהיה טוב ולאחרים לא.
אני מרגישה שכל השנאה שהייתה לי פעם לאנשים נעלמה.
אני באמת מרגישה שונה. אני רוצה שכולם יאהבו אותי. אני יודעת שזה לא אפשרי.
אבל אני באמת רוצה להיות פסדר עם כולם. כי אני מרגישה שאני לא.
עד לפני כמה ימים הייתי מאושרת.. אני לא רוצה פתאום לגלות שזו הייתה מסיכה.
ראיתי את תמיר, ולא אמרתי לו שלום. למה אני לא מסוגלת להגיד לו שלום כשאני רואה אותו ?
אני רוצה לחזור להיות בקשר טוב איתו כמו פעם, אבל אני יודעת שדברים שנגמרו לא יחזרו להיות טובים כמו בעבר.
אבל למה ? למה זה חייב להיות ככה. למה אני סתם יושבת ובוכה ?
אני מפחדת להגיד את זה , אבל אני מפחדת. [משפט לא הגיוני אני יודעת, אבל אני ליאל אל תשכחו D:]
אני מפחדת שאני ארצה לרדת עוד ועוד במשקל ואני לא אצליח לעצור את זה.
אני באמת רוצה לרזות קצת. אבל אין לי אופי כ"כ חזק שאני יגיד לעצמי לעצור ואני באמת אעצור.
אני מפחדת כי בזמן האחרון אחרי כל דבר קטן שאני אוכלת אני רצה למשקל ומתבאסת שעליתי גרם.
היום עשיתי הליכה ולא הייתי מרוצה מיזה שירדתי קילו (פחות גרם) די אני באמת מפחדת.
אני לא יודעת אם להפסיק את זה ולאכול כרגיל, או לרדת, אני מרגישה שמנה =[
אני חייבת לבוא לבית ספר רזה. אני חייבת ללכת השבוע לים עם המשפחה שלי רזה .
אני לא יודעת מה לעשות =/
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
