לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

When you are alone , But everybody are with you


second chances never matter people never change

Avatarכינוי: 

בת: 31





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2009    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
27282930   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
9/2009

מאושרת+אנורקסיה, זה טוב ?


כדאי לקרוא את זה ..

ואני לא כותבת משו מעניין כי ,

פשוט אין לי כח =/

כל הלימודים , והעזרה בבית, והבייביסיטר , [שביומיים יש לי כבר 200 שקל P:] אני קצת מזניחה ת'בלוג ..

אבל הכל טוב אצלי :) לפני כמה ימים הייתי חייבת לבכות , כדי לפרוק הכל .. כל מיני פחדים שהרגשתי ..

ואחרי הבכי ? היה לי יום מדהים ^^

גם היום היה סבבה , ואתמול [=

מסתכלת על הצד החיובי שבכל דבר.. :]

בסופו של דבר בנאדם הופך להיות מאושר ;)

 

הרשי לי להציג את עצמי - אני אנה, או כמו שהרופאים קוראים לי "אנורקסיה". אנורקסיה נרווזה זה השם המלא שלי, אבל את יכולה לקרוא לי אנה. אני מקווה שנהפוך לחברות טובות, שותפות. אני משיקעה בך המון זמן, מחשבה, ואני מצפה ממך להשקיע בי גם כן.
בעבר שמעת מכל מיני מורות ומההורים שלך דיבורים רבים עלייך: "כל-כך אינטליגנטית", "חכמה", "בעלת פוטנציאל להצליח", "משקיענית" - הרשי לי לשאול אותך: מאיפה כל זה הגיע אליך? - בהחלט, משום מקום.
את לא מושלמת, את לא מנסה מספיק, לא משקיעה מספיק, מבזבזת את הזמן בלעשות כלום, לדבר שיחות חולין, לכתוב ולהתעסק באמנות. מהיום ואילך אני לא מרשה לך להתעסק בסיפוקים כאלו - על החברים שלך את לא יכולה לסמוך, הם לא מבינים אותך. בעבר, כשחוסר הביטחון הזה תקף אותך ושאלת אותם אם את שמנה, הם הרי התחמקו ואמרו שלא, שאת נראית טוב, שאת בסדר, והרי ידעת שהם משקרים לך. נכון, הם עושים את זה מאהבה, ומדאגה, בדיוק כמו שההורים שלך עושים את זה - אבל זה לא נותן להם ליגיטמציה לשקר לך. אני אספר לך משהו: עמוק בפנים, ההורים שלך מאוכזבים ממך - הבת שלהם, זו שיש לה כל-כך הרבה פוטנציאל הפכה לנערה שמנה, עצלנית ובלתי ראויה לאהבה.

אבל אני עומדת לשנות את כל זה.

אני מצפה להרבה ממך. את לא מורשית לאכול הרבה. זה יתחיל לאט: הפחתה של הצריכה היומית של השומן שלך, קראיה של טבלאות הקלוריות, להוציא מחייך את הג`אנק פוד, את הממתקים, את האוכל המטוגן וכו`.
התרגילים, לפחות בהתחלה, יהיו פשוטים, לא משהו רציני. אבל לא יקח הרבה זמן, עד שאני אגיד לך שזה לא מספיק, טוב, שאת לא מתאמצת מספיק - ואז אני אצפה ממך להוריד עוד קלוריות ולהתאמן יותר, אני אדחוף אותך עד לקצה גבול היכולת שלך. ואת תעשי את זה, כי את לא יכולה להתחמק ממני. אני משעבדת אותך אלי, ודי במהרה אני לצידך, איתך, לתמיד.

אני איתך כשאת קמה בבוקר ורצה למשקל, כשהמספרים הופכים לאט לחברים הטובים ביותר ולאויבים הגרועים ביותר, וכל המחשבות שלך עסוקות בלהתפלל שהם יהיו פחות מאתמול. אני שם תמיד, כשאת מתכננת את התכנית היומית, כשאת רצה, כשאת בונה לעצמך תפריט, כשאת על המשקל. אני שם כשטוב לך וכשרע לך, אני איתך, אני מבינה אותך, כי עכשיו המחשבות שלי והמחשבות שלך התערבבו יחד והפכו לאחד.

אני עוקבת אחריך במשך היום. בבי"ס, בלימודים - כשמחשובתייך ינדדו, אני אספק לך משהו לחשוב עליו, לחשב את הקלוריות שוב, להבין שאכלת יותר מדי. אני אמלא את מוחך מחשבות - משקל, קלוריות ודברים שבטוח לחשוב עליהם. בגלל שעכשיו, אני כבר בתוכך, בתוך ראשך, בתוך ליבך ובתוך נשמתך. הרעב יציק לך, יכאיב לך, ויגרום לך לחשוב שזו לא אני, בתוך נשמתך.

די במהרה, אני אגיד לך לא רק מה לעשות עם האוכל; אלא מה לעשות תמיד. לחייך ולהניד ראש, לגרום לכולם להאמין שאת בסדר. אבל את - לעזאזל, את שמנה, פרה שמנה ומכוערת, רק אל תראי את זה לאף אחד. בזמן הארוחות אני אגיד לך מה לעשות - אני אכין לך צלחת של חסה שתראה לך כמו סעודת מלכים.


תעיפי את האוכל מחייך.

תגרמי לזה להיראות כאילו אכלת משהו, אבל אל תכניסי לפיך כלום. אם תאכלי, כל השליטה שלך תישבר - את רוצה את זה? לחזור להיות הפרה השמנה שהיית פעם?


אני אכריח אותך להסתכל במגזינים, לראות קצת את הדוגמניות שם, כל-כך רזות, מושלמות, דקות, העור המושלם שלהן, השיניים הלבנות, כל אלו יקרצו אליך מבעד לדמותן המושלמת של הדוגמניות שבוהות בך מבעד לעמודי העיתון. אני אגרום לך להבין שבחיים לא תהיי כמותן - שאת שמנה ומגעילה, ולעולם לא תהיי יפה כמותן, נערצת כמותן, נאהבת כמותן. כשתביטי במראה, אני אעוות את אותך, אשנה את הדימוי - אני אראה לך את עצמך שמנה ודוחה. אני  אראה לך מתאבק סומו, כשבפעול יש שם רק ילדה קטנה ומורעבת.


אבל אסור לך לדעת את זה, אם תדעי את האמת את תחזרי לאכול שוב, ומערכת היחסים שלנו תיהרס.

לפעמים את תתמרדי, אני מקווה שלא הרבה. את תזהי את שאריות הכוח המרדני האחרון שנשאר בגופך ותרוצי למטבח החשוך. דלת המקרר תיפתח באיטיות, ותחרוק בעדינות. העיניים שלך ינועו לעבר האוכל ששמרתי רחוק ממך, תמצאי את הידיים שלך נוגעות, כמו בסיוט,  עוברות מתוך החשיכה לקופסת הקרקרים. את תדחפי אותם פנימה, באוטמטיות, מכניות, לא באמת מרגישה את הטעם, אבל מתענגת בקלות על העובדה שאת יוצאת נגדי. את מחסלת עוד קופסא, עוד אחת ועוד אחת. הקיבה שלך תתנפח באופן גרוטסקי, אבל את לא תפסיקי, עוד לא. וכל הזמן הזה אני צועקת עליך להפסיק, את פרה שמנה, באמת שאין לך שום שליטה עצמית!

כשזה יגמר את תצמדי אלי שוב, תבקשי ממני עצות ורעיונות, כי את לא רוצה להיות שוב שמנה. את שברת כלל בסיסי ואכלת, ועכשיו - את רוצה אותי שוב. אני אדחוק אותך לשירותים, על הבירכיים שלך, בוהה באסלה. האצבעות שלך, בכאב גדול, ידחפו עמוק לתוך הגרון שלך, האוכל שזללת יצא החוצה. זה יחזור על עצמו שוב ושוב, עד שתירקי דם ומים ותדעי שהכל יצא. כשתעמדי תרגישי מסוחררת. אל תצאי החוצה עכשיו, את שמנה ומגיע לך כל הכאב הזה.

אולי הייתי צריכה לגרום לך לקחת משלשלים, שתשבי על האסלה עד השעות הקטנות של הלילה, מרגישה את הבפנים שלך מתכווץ ומתהפך. או שאולי הייתי צריכה רק לגרום לך לפגוע בעצמך, להטיח את הראש שלך בקיר עד שתקבלי כאב ראש נוראי.


לחתוך את עצמך אפקטיבי באותה המידה. אני רוצה שתראי את הדם של עצמך ממלא את הזרועות שלך, ובאותו הרגע תביני שכל הכאב שאני מביאה עליך מגיע לך. את מדוכאת, אובססיבית, כואבת ופגועה - אבל אף אחד לא יקשיב לך, לא מגיע לך. את הבאת את זה על עצמך. למי איכפת.

זה אכזרי, הא? את לא רוצה שזה יקרה לך? אני לא פיירית, אבל אני עושה דברים שיעזרו לך. אני גורמת לך להפסיק לחשוב על דברים שמלחיצים אותך, מוציאה לך מהראש מחשבות של כעס, שנאה, כאב, הרס, עצב, דיכאון ובדידות. אני לוקחת לך את המחשבות הרעות וממלאת לך את הראש בחישובי קלוריות. אני לוקחת ממך את המאבק הזה של להיות כמו הילדים בגילך, לוקחת את הצורך להיות כמו כולם.


עכשיו, אני החברה היחידה שלך, ואני היחידה שאת צריכה להשביעה את רצונה.

אנחנו לא נספר לאף אחד על החברות שלנו. זה יהיה הסוד הקטן שלנו. אם תחליטי להילחם חזרה ולספר למישהו איך אני גורמת לך לחיות, הכל יהרס לנצח. אף אחד לא יבין, אף אחד לא יפענח את כל מה שעברנו יחד. אני יצרתי אותך, את הילדה המושלמת הרזה והמושכת. את שלי, ורק שלי. בלעדי את כלום. אז אל תלחמי בי. כשאחרים יעירו, תתעלמי מהם, תשכחי מהם, תשכחי מכל מי שינסה להרחיק אותי ממך. אני היא הדבר הכי טוב שקרה לך, ואני מתכוונת לשמור את זה בדיוק כך.

שלך,
נכתב על ידי , 10/9/2009 21:49  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , מגיל 14 עד 18 , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לLi-L אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Li-L ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)