הוא שואל אותך למה את מסתירה,
הוא מתגאה בעבודה שלו, בעבודת יצירה.
ואת .. את עומדת ומסתכלת עליו, מביטה בעיניו,
ורואה רק שנאה.
איך הוא יכול לקרוא לעצמו אבא, את זה את לא מבינה ..
הוא אומר לך שזה לא נורא. זו רק מכה קטנה.
אבל את כבר גדלת, את עכשיו כבר שונה.
את מבינה,
מבינה הכל.
האבא שלך, גרם לך רק לסבול.
"למה אתה עושה את זה?" את שואלת,
והוא אומר לך שהוא מצטער, אבל הסיפור ?
שוב על עצמו חוזר.
את רוצה לברוח ,
לברוח מכולם ,
להתנתק מהעולם ,
הוא לא נותן לך את ההזדמנות.
את מבינה שתישארי לנצח הילדה של אבא.
את מורידה בפניו את הראש,
כשהוא מתקרב- את מתחילה לחשוש.
את תוהה למה הוא נהנה כלכך לפגוע בך.
כל צעקה שלך, כל בכי,
לו ? זה לא כואב.
לך ? נשבר הלב.
את נשבעת שלעולם לא תפגעי באחד מילדייך..
בעוד שאת לא כ"כ מאמינה שתזכי לאושר , שתזכי לילד יום אחד.
את רואה את אחיך בצד, עומד מפוחד.
אבא פתאום הולך, הוא משאיר אחריו חושך.
חושך כלכך גדול.
את , את רק רוצה מהחלון ליפול.
את בוכה, את כותבת , כותבת מה שאת מרגישה..
הדמעות שלך זולגות.
את הכרית הן מרטיבות.
את נועלת את חדרך,
את עולה לישון,
ללא אוכל, ללא מים ,
את רק רוצה להירדם כמה שיותר מהר.
כואב לך, קשה לך לישון על הגב כשהוא כולו כחול,
אבל את מתרגלת,
את יודעת שזהו גורלך.
את מתפללת לא לקום בבוקר,
את נרדמת.
כשאת קמה ,
את רואה שהתפילה שלך לא התגשמה.
וכך עובר לו עוד יום..
לבית ספר את לא הולכת, כבר אין לך דרך להסתיר.
את הולכת לחדר,
מנסה להתאפר, מנסה להסתיר כמה שיותר.
"אבא" נכנס,
ושוב.. שואל למה את מסתירה.
הוא מתגאה בה.. בעבודת יצירה .
למעלה ?
סתם קטע שכתבתי עכשיו.
יום נחמד. לא יותר מיזה.
חייבת לחזור לאופטימיות.
קיבלתי 3 אנסינים חיבורים ודברים כאלה באנגלית, באחד קיבלתי 80 ובשתיהם 85.
סבבה מסתפקת, אבל פעם הבאה להשקיע יותר.
אני אוהבת אותך פיני. 3>
אתה כלכך חשוב לי מלאך יפה שלי ..
טוב אין ממש מצברוח.
אני חושבת , שאני זקוקה לתמיכה.
אבל ממי אני כבר יכולה לקבל תמיכה, שהיחיד שאני יכולה לקבל ממנו אותה, עובד עכשיו ? :/
אני מתגעגעת לפיני :(
אני הולכת להתקלח.
לשכוח קצת.. מהכל.
אהה , לא אמרתי שתמיר ואני סבבה עכשיו.
הוא דיבר איתי השבוע, שלח לי הודעה.
ודיברנו קצת אתמול..
היום צחוק מעבודה , לא לשכוח לראות ^___^
ומי שלא ראה אתמול מועדון לילה, ורררמממזזזווור ? לא רציני D:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
