זה רק אני, והסיפור

אני חושבת שזאת התקופה הכי חרא שהייתה לי בשנתיים האחרונות..

בשבוע הזה לא הפסקתי לריב עם ההורים כמו שלא רבתי איתם בחיים

לא היה יום שלא צרחתי ובכיתי להם כמו מטורפת..

אבל מגיע להם.. הם באמת לא מבינים מה הם עושים לי.. נמאס לי מהם..

וגם עם הבנות בכפר כבר לא טוב לי..

והבצפר בכלל. כ"כ הרבה פעמים הברזתי בתקופה האחרונה.. 66 חיסורים לא מוצדקים, גאד.. איך אני אצליח לאשר הכל?

המגן שלי בהיסטוריה הוא מקסימום 60.

ואני כל יום מבטיחה לעצמי שאני אתחיל ללמוד למתכונת.. אבל זה מצחיק כשחושבים עלזה.. אני אשכרה בטוחה שאני אלמד לזה כמו שצריך, הא? כנראה ש-15 וחצי שנים של היכרות עם עצמי עדיין לא הספיקה לי כדי לא לצפות מעצמי לשום דבר .

אני צריכה את השקט שלי. אבל מצד שני יותר מדי שקט מוביל אותי רק למצב של חרפון.

אני צריכה להיות כמה שיותר בחברה של אנשים אבל מצד שני אין לי כח כבר להיות עם אפחד.

לא משנה מה.. אני מתחפרנת מכל דבר..

רררררר בא לי להיעלם כבר~!!!