אז ככה,
לא העלתי את הפרק אתמולל בערב כי פשוט נרדמתי, סורי /:
ה"מתח" של הפרק הקודם יצא ממש ממש מטומטם, אבל זה פשוט יצא ככה.. גם על זה סורי /:
מקווה שתאהבו, קריאה מהנה :)
הרגשתי שהראש שלי מתפוצץ עוד שנייה, התחרפנתי.
לקחתי את עצמי ואת הרגליים שלי והתחלתי לרוץ
רצתי על החול ועד שפתאום נעצרתי.
ונזכרתי
פאקקקקק
עוד פאקינג יומיים חוזרים לבצפר ועוד לא עשיתי שום דבר מהשיעורים
רצתי הביתה, נכנסתי לחדר, סגרתי את הדלת
ופתחתי את הספרים
ופשוט..
מצאתי את עצמי קוראת את אותה השורה 10 פעמים- לא הצלחתי להתרכז
ודווקא זה לא קרה בגלל שחשבתי על דברים אחרים לשם שינוי
פשוט לא הצלחתי לקלוט את החומר כבר נהיה מאוחר והעיניים שלי נעצמות
נכנסתי למיטה, לקחתי את האמ-פי, ואחרי 2-3 שירים נרדמתי.
בבוקר התעוררתי [מן הסתם]
ואחרי כמה דקות צלצל הטלפון
זאת הייתה משי
היא צעקה לי לקו השני
"נופפפפ נופיייייייייי את לא מבינה מה קרה"
דרך אגב, לא ציינתי קודם, קוראים לי נופר.
"מה קרההההה?!!?" שאלתי, כן . זאת הייתה שאלה צפויה במיוחד
"בואי אליייייייייי דחוףףףףףףףףףףף, דחוףףףףףףףףףףףףף!!!!!!"
לבשתי על עצמי איזה משו לקחתי את המפתחות
ויצאתי בריצה לכיוון ביתה- שנכנסתי, היא פתחה את הדלת ומשכה אותי לחדרה, לאא הבנתי מה הלחץ.
היא הושיבה אותי על המיטה והחלה לספר-
"זה .. זה קרה.. לא יודעת מתי זה קרה.. אפחד לא יודע.. איך זה התחיל.. והכל.. אבל.."
"את יכולה להגיע לעיקר? טיפשה אני לא מבינה כלום!"
"גילו אצל שלומי סרטן!" היא אמרה 'חד וחלק' בפתאומיות.
"מהההההה?!?!" הייתי מופתעת בטירוף .
שלומי, היה אחיו הקטן של רן. רן היה חבר של משי פעם, הם היו ביחד שנתיים, ואחרי שנפרדו, הם פשוט נשארו הידידים הכי טובים, כן זה הזוי..
"איזה סרטן" ? שאלתי "אני לא יודעתת.אין לי מושג, אבל לפי מה שהבנתי הם אומנם לא גילו את זה בשלב כזה מאוחר, אך עדיין, המצב לא הכי נראה טוב."
לא ידעתי מה להגיד, מה לעשות, לא עיכלתי. הייתי בהלם.
שלומי.. הילד הכי שמח.. הכי אופטימי. אופטימי זאת מילה מיותרת.. הוא עדיין ילד קטן.. ולא מבין כל כך מה המשמעות של החיים, שלפי כך אפשר להבין שהוא ילד אופטימי.. אך הוא ילד חייכן, תמיד צוחק. מוכשר. חכם.
"אנלא יודעת מה לעשות". היא החלה לבכות. "רציתי להתקשר לרן, אבל אני לא יודעת מה להגיד לו, מה לעשות, אם זה מתאים שאני אתקשר אליו בכלל"
עדיין הייתי בהלם, לא כל כך ההקשבתי למה שהיא אמרה באותה שנייה.. רק אחרי כמה שניות פתאום חשבתי על כל מה ששמעתי ממנה.
ובלי לחשוב יותר מדי.. פשוט אמרתי לה "אני חושבת שדווקא את מכולם, הכי יכולה לעזור לו עכשיו. אל תחשבי יותר מדי.. פשוט תלכי אילו.. תדברי איתו.. תשאלי איך הוא מרגיש.. אין יותר מדי מה לעשות במצב כזה.. זה מה שעושים ושואלים בדרך כלל.."
"אבל אני לא רוצה לשאול אותו את כל השאלות הצפויות האלה, שתמיד שואלים, שזה נהפך כבר למובן מאליו שזה מה שאני אמורה לשאול אותו, אני גם לא רוצה שהוא יחשוב אני שואלת את כל זה רק מתוך נימוס.. את מבינה.. אני.."
"עצרי שנייה" הפסקתי אותה
"אני לא באמת חושבת שזה מה שיעלה לו בראש באותה שנייה.. וגם את חייבת להבין.. שעכשיו דברים אחרים מעסיקים אותו .. הוא לא יתעסק בזה יותר מדי וגם.."
"בסדר" היא קטעה אותי.. עיצבן אותי מעט, היה לי עוד מה להגיד לה.
"את צודקת.." היא המשיכה.. "אני סתם מטומטמת שחושבת על הדברים האלה עכשיו. אשכרה זה מה שמעסיק אותי. מה הוא יחשוב לגבי הגישה שלי. אני כזאת מטומטמת. כ"כ אגואיסטי מצידי".
"את לא מטומטמת!" כעסתי עליה.. "אני מבינה אותך.. זה מקרה שונה.. ואין כל כך מה להגיד.. ואת.." נתקעו לי המילים פתאום..
"אני כןןןןןן!" היא צעקה.
"טוב די," היא המשיכה. "תראי במה אנחנו מתעסקות.." היא התחילה לפענח את הנעשה- "כיאילו.. רק אני אשמה.. שונאת שאני מתעסקת בכל הדברים האלה מסביב.... ומה איתך? אני כ"כ מצטערת.. מהרגע שנכנסת לפה ראיתי את המבט העצוב שלך מסתתר איפשהו.. אבל התעלמתי.. כי.. לא יודעת.. הראש שלי היה במקום אחר לגמרררי ואת בטח מבינה אותי וגם .. אמ.. טוב .. אז ספרי.. מה? מה יש לך? מה קרה.. אמ.. אוחחחחחחחחחחח אני מבולבלת לגמריייי! נעזוב לדקה את הסיפור של שלומי טוב? אני גם לא יודעת כל כך פרטים.. ונדבר על זה אחרי שנדע בדיוק מה , איך, כמה ולמה טוב?"
"איך שאת רוצה.. שתינו יודעות שאנחנו לא בדיוק יכולות להתעלם מזה לגמרי ופשוט להחליף נושא.. כי זה יהיה מאולץץ ועקום /:" הגבתי..
"ננסה ..טוב?, אני באמת שלא רוצה לדבר עלזה עד שאני לא אדע פרטים"
"אוקיי."
"את יודעת למה אני מתה עלייך כ"כ?" היא אמרה והמבט שלה בפנים השתנה בבת-אחת. פתאום היא כיאילו שכחה את כל מה שקרה והייתה מרוכזת בי.
"קווקיי שלי", חייכתי ונתתי לה נשיקה על הלחי. "גם אני אוהבת אותך את לא יודעת כמההה" הוספתי..
"לא שאלת בכלל למה. סתוממהה שלי"
"חח.. למה?" שאלתי וחייכתי..
"סתמי יא מאולצת אחת.." היא אמרה והוסיפה חיוך קטן .
"את כזאת.. כזאתי..לא יודעת כזה.." היא החלה לספר- "לא משנה מה, לא משנה מה יקרה לך.. מה יעשו לך.. מה תרגישי ומה יעבור עלייך.. את אפעם לא תהיי מרוכזת בעצמך אם באותו שנייה אני אצטרך אותך את תשכחי מהצרות שלך ותתעסקי בי, ואת הזאת שאני יודעת כשהיא אומרת לי, כל מה שתצטרכי אני תמיד פה בשבילך באמת באמת תתכווני לזה, וזה משו שחסר לי אצל סתיו ועדן.. וזה לא שאת איזה תחליף שאני באה אלייך כשאין לי משהו אצלם.. את מדהימה בתור עצמך.
סיכמתי לך את זה במשפט אחד ((:"
-
אני ומשי אפעם לא היינו חברות כ"כ טובות..
זאת אומרת.. בבצפר לא תמיד יש לנו על מה לדבר , לי יש את החברות שלי
ולה יש את החברות שלה
הטעם שלנו בבנים זה משו אחר
הבגדים, ה'תחביבים' הנושאי שיחה.. הכל..
אבל ברגע שזה מגיע לשיחות נפש.. היא ואני משלימות אחת את השנייה בצורה הכי מדהימה שיש
בגלל זה כשהיא מתקשרתת אליי אני יודעת לרוץ אליה ישר
כי אני יודעת שהיא לא סתם תצטרך "פאקק יש היום מסיבההה ואני לא יודעת מה ללבוש את חייבת לעזור לי אני מתההההה"
בגלל זה הקשר בינינו כ"כ מיוחד..
בבצפר אני לא רואה אותה הרבה. כמו שציינתי
אבל כשזה אחרי צהריים אני או היא לבד
זה משו אחר לגמריי.
המשפחות שלנו חברות די טובות.. ויש לנו בני דודים משותפים [אבל לא קשר דם] ואולי בגלל זה למדתי להכיר את המשי האחרת.. הפתוחה יותר..
לא את משי ואת החבורת בנות שלה שאני רואה בבצפר..
-
רונה [החברה שכתבתי בהתחלה שעוזבת] ביקשה ממני לא לספר לאפחד שהיא עוברת
שאני אשמור את זה בסוד
אבל משי הייתה חייבת לדעת מה קרה
לא מבחינת רכילות.. משי הכי לא כזאת
מבחינת דאגה
הייתי חייבת לספר לה מה עובר עליי..
אחרי כמה דק' שהייתי אצלה ודיברנו
היא אמרה שדי
אי אפשר ככה
שאני חייבת לספר לה
ושהיא לא משאירה אותי ככה
אני מודעת להשלכות שיהיו לי אחרכך על זה
מצד אחד אני הכי סומכת על משי בעולם שהיא לא תספר ולא תפתח את הפה שלה
אבל אנייי יודעתתתתת שאני לא אוכל להמשיך לחיות בשקר הזה
שסיפרתי לחברה שלי את מה שחברה הכי טובה שלי ביקשה שאני לא אגיד
ידעתי שאני לא אוכל להתסכל לה בעיניים מבלי להגיד לה שסיפרתי..
הייתי חיייבת לספר
קיוויתי שהיא תבין אותי
היא יודעת כמה התקופה האחרונה גדולה עליי וכמה שקשה לי
אני יודעת שהיא תבין..
ואם לא..
זה בעיה שלה..
אחרי כמה דקות של התלבטות עצמית סיפרתי
לא ציפיתי שהיא תעזור יותר מדי
לא ציפיתי שהיא תבין יותר מדי
אבל העיקר שתבין מה קורה לי
סיפרתי לה יותר מזה
סיפרתי לה את הסיפור המלא על עמוס [זה שסיפרתי קודם שראיתי בים]
סיפרתי לה את כל הסיפור עם ה"ההיריון" [בהמשך יספור הכל]
בקיצור שפכתי לה את הלב שלי..
לא היה לה יותר מדי מה להגיד
אני מבינה
אין מה להגיד במצב כזה
סיפרתי לה על סבא שלי.. [כנ"ל]
סיפרתי הכלללל
פשוט ישבתי בחדר שלה 3 שעות וסיפרתי
לא בכיתי
גם לא עצרתי את עצמי
הדמעות אפילו לא התקרבו לצאת
הייתי כל כך עסוקה בלחשוב על איך לספר
היה לי קשה
הייתי מלאה במחשבות
ברגשות מבולבים
לא יכלתי לבכות
כמו שלא בכיתי כשהיא סיפרה לי שהיא עוברת
כמו שלא בכיתי בהיריון
אני לא בוכה
שומרת הכל הכל
פשוט הרגשתי את עצמי שוב באותם מקומות
כשסיפרתי
הרגשתי שאני חווה הכל שוב
וזה היה קשה..
זה היה קשה מאוד מאוד
אבל לא נשברתי
זה קשה
אני יודעת
אבל אני לא נשברת
אני אעבור את התקופה הזאת
אני לא יכולה לשבת כמו בובה ולבכות
זה חלק מהחיים
אני לא נננשברת !
-
מכירים אתזה שאתם לא כל כך בטוחים שאתם עושים משו, כי אתם מפחדים ממה יהיה אחרכך, או כי אתם יודעים שבכל זאת אתם לא הכייייייי שלמים עם הדבר הזה, ופשוט אתם כל כך תופסים ביטחון ובטוחים בעצמכם שאתם בסופו של דבר כן עושים אותו, אבל עשיתם הכל מהר מדי ואחר כך אתם מצטערים עלזה?
מזדהה איתם ברגע זה מתוקייים [=
סיפרתי לה כל כך מהר על רונה..
כי בסך הכל הרבה זמן לא ישבנו ככה בחדר שלה ודיברנו
ולא נשפכתי ככה מלא זמן על בנאדם, עם כל מה שהיה לי על הלב בתקופה האחרונה.
זה לא היה תקופה רגילה,
באמת, סך הכל לא היה לה הרבה מה להגיד לי..
אין מה להגיד- יש קטעים שצריך רק להקשיב
אני יודעת שהייתי טיפה לא בסדר בכל זאת
כי זה משו אישי על רונה ואין לי זכות.. אבל הייתי חייייייייבת .
ישבנו.. דיברנו.. היא סיפרה לי כמה דברים.. ואז חזרתי הביתה.. השיחות שלנו יכלו להימשך עוד 4 שעות,
אבל מחר יש בצפר וצריך לארגן את הדברים..
חזרתי הביתה וארגנתי את הדברים שלי.. הייתי קצת במחשב.. שמעתי מוזיקה ונרגעתי
מפה לשם נהיה כבר 12
כנסתי להתקלח
מרוב מחשבות שהיו לי גם בתוך המקלחת לא שמתי לב בכלל שהזרם עובד, ושאני תקועה במקלחת כבר 40 דקות.
יצאתי, התנגבתי , לבשתי את הבגדים שאני ישנה איתם ונכנסתי למיטה. נרדמתי תוך 2 דק'.
מקווה שאהבתם.
סורי שכל 2 מילים בערך אני יורדת שורה, כבר אמרו לי שזה לא נוח
אני אשנה את זה בפרקים הבאים.
יצא פי 2 מהפרק הקודםם :]
שבוע טוב((:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
