זה רק אני, והסיפור

חזרתי הביתה וארגנתי את הדברים שלי.. הייתי קצת במחשב.. שמעתי מוזיקה ונרגעתי

מפה לשם נהיה כבר 12

נכנסתי להתקלח

מרוב מחשבות שהיו לי גם בתוך המקלחת לא שמתי לב בכלל שהזרם עובד, ושאני תקועה במקלחת כבר 40 דקות.

יצאתי, התנגבתי , לבשתי את הבגדים שאני ישנה איתם ונכנסתי למיטה. נרדתי תוך 2 דק'.

פרק 3-

בווווווווווווווווווקר 7:45 .

האמת ?

תמיד אחרי החופשים, יש לי את המצב רוח הכי חבל"ז להשקיע בעצמי

מבחינת לבוש

אבל פשוט כל כך לא היה אכפת לי היום מאיך שאני נראית

לקחתי ג'ינס ישן, חולצת בצפר אדומה, אספתי את השיער בגולגול, נעלתי את האדידס שלי ויצאתי לתחנה.. אפילו עיפרון לא שמתי..

לא היה לי כח לכלום. פשוט לכלום, אפילו לא יצאתי מהבית וכבר בא לי שהיום הזה ייגמר.

כל הבוקר היה יבש לגמרי .

רציתי לראות את רונה. שבאה רק בשעה השנייה.

אייייך היא יכולה בדיוק להראות שהיא שמחה כל כך והכל רגיייל שהיא עוזבת עוד מעט?! איך?!

דייי אני כל כך צריכה אותה למה היא עוזבת!?

והינה הכל חוזר שוב.

אבל ידעתי שיש כל כך הרבה דברים יותר חשובים עכשיו, כמו למשל הסרטן של שלומי.

חיפשתי את משי.. ידעתי שבבצפר זה לא הזמן המתאים לדבראיתה על זה.

אני מרגישה ממש צבועה בקשר אליה

שבבצפר אנחנו בקושי מדברות ומשחקות אותה לא חברות, אפילו שזה יוצא בלי כוונה.

הייתי חייבת לברר מה בקשר לרן , ומה נסגר עם הסרטן של אחשלו, ואיך משי הסתדרה בסוף ואם היא דיברה איתו ומה קרה.

באחת ההפסקות משכתי אותה לפרגולה ושאלתי אותה מה קרה בסוף.

היא אמרה לי שהייא לא דיברה איתו אתמול בסוף, ושהיא ביררה היום מה קורה..

בבוקר הוא אמר לה שהיום לוקחים את אחשלו  לבדיקות, והוא לא בדיוק יודע איך להגדיר את המצב שלו .

אמרתי לה שתעדכן אותי אם היא רוצה, וכרגיל אם היא צריכה אותי היא יודעת תמיד איפה למצוא אותי..

-

איזהה מזל שעמוס לא באותו בצפר שליי , חשבתי

אחרת בכלל הייתי מתמוטטת.

זה כל כך טוב מכל הבחינות.

רק לחשוב על זה שכללל החברים שלו היו מכירים אותי, וסתם להסתובב בבצפר שלי ולעבור לידם כשהוא יושב איתם, היה יכול להיות כ"כ משפיל .

ואם באמת בסוף הקשר שלנו היה מצליח, הבצפר שלנו כזה רכלן, ואם כל השכבה שלי הייתה יודעת בדיוק מי הוא ומה הוא ואיך הוא נראה וכל מיני כאלה..  אןי לי כח לביקורות של כולם,

אז כנראה שבסופו של דבר הדברים הקטנים האלה תמיד יפריעו לי.

כנראה שאפעם לא באמת היה לי טוב איתו, כי אם היה לי טוב איתו, והייתי באמת מרגישה שהקשר שלנו יכול להיות מדהים ושהוא יצליח הייתי שמה זין על הדברים האללה .

בסופו של דבר הוא לא שווה את זה בכלל .

בכלל אם חושבים על היתרון הכי גדול שהוא לא בבצפר שלי שאם אני רוצה אני יכולה להוציא אותו פשוט מהחיים שלי, אני יכולה, כיאילו ברור שיהיו מחשבות שלא יצאו לי מהראש לעולם, אבל לפחות אני לא צריכה להמשיך לראות אותו כל הזמן וזה יכול לעזור לי לשכוח ממנו....

אם הוא היה בבצפר שלי, הייתי ממשיכה לראות אותו, אפילו בלי לרצות הייתי כל הזמן 'עוקבת' אחריו ועל החיים שלו והוא לא היה יוצא לעולם.

וואו, זה כ"כ טוב[:

-

אחרי כמה מחשבות על היצור הקטן חשבתי על רונה....

רונה הלכה אחרי שעה שלישית.. אמרו לי שהיא כמעט התעלפה, נבהלתי כ"כ, אבל אחרכך ביררתי ובסדר. לא קרה משו רציני, סתם כאב ראש מטורף.

הרגשתי שאני חייבת לדבר איתה ולראות מה נסגר

בסוף אני אגלה שהיא בכלל עבדה עליי והיא לא עוברת.

אני צריכה לדבר איתה

אני נראלי אם אני ממשיכה ככה בסוף אני אתן לה הרגשה שאני כועסת עליה או משו, שעצם העובדה שהיא עוברת זה בכלל לא אשמתה.

בינתיים , השיעורים בבצפר לא זזו פשוט

כל השיעורים ישבתי לבד עם עצמי, וקשקשתי

בקושי יצא לי לדבר עם מישו היום חוץ מעם משי.

אנשים ביאסו תחת, רק ספרתי כל הזמן את השניות שהיום הזה כבר ייגמר

באיזה הפסקה איזה פוסטמממה אחת ילדה אחת המפגרות ניגשה אליי בהפסקה ועשתה לי

"את נופר, את זאתי שהייתה עם עמוס?" מסתבר שהוא מוכר בבצפר הזה /=

ביום אחר הייתי אומרת לה איזה משו, הייתי מבררת למה היא שאלה, לא יודעת מה הייתי עושה, אבל פשוט לא היה לי כח לכלום

אמרתי לה כן ופשוט הסתובבתי משם

היא ניגשה אליי ואמרה "חכי לאן את הולכת?, שמעי, רק שתדעי שהוא שלי עכשיו?!" 'יואוווווו מה היא רוצה ממני?!' "אוקיי...." היא המשיכה" "ולא יודעת למה אתמול באיזה שיחה אחת הוא הזכיר אותך ואמר שהוא ראה אותך בים משו, לא משנה מה, קיצר חמודה אל תנסי להתעסק איתו או להתקרב אליו שוב? אוקיי, עכשיו הוא תפוסססס מובן?! , הוא לא צריך אוחצ'ות קטנות כמוך, אז הוא לא שם עלייך ואל תתקרבי אליו מובן?! את סתם משפילה את עצמך טוב בובייי? תפסי מרחק ומהההר!, זרק אותך אחרי שכמעט הכניס אותך להי -"

"צ'וק עזבי אותה כבר קלטה את הקטע שלך, בואי נלך מפה עידו מחכה לי כיאיללללו" ענתה החברה שלידה

וואו, הייתי פשוט בהלם, מה הפקאצה הקטנה הזאת נחתה עליי פתאום, אלוהים יודע..

אחת הילדות הפרחות, אני יודעת מי זאת, אנלא מבינה מה עמוס עושה איתה

פתאום עצרתי את המחשבות שלי, והחלטתי שעלאק "לא מבינה מה הוא עושה איתה" , אני דווקא כן מבינהה, מה ציפיתי מהבן אדם הזה?!

הצחקתי את עצמי, עלאק לא מבינהה. מה אני מופתעת בכלל שבןן אדם כזזזה חסר ערכים וחסר אופיי וחסר הכל עושה עם פקאצה כזאת, דווקא מתאימים :]

אבל לא דעת מה, את המשפט האחרון שהיא אמרה לי "זרק אותך אחרי שכמעט הכניס אותך להיריון.." פשוט מצאתי את עצמי הולכת לאיזה פינה בבית ספר לבד ומתחילה לבכות, להוציא הכלל

כן , אני יודעת שהגעתי לכל כך הרבה מסקנות והבנתי עם עצמי כל כך הרבה דברים והבטחתי שאני לא אבכה ושהוא לא שווה את זה ושאם מישהו אומר לי משו עליו לא אכפת לי ושעבר ונגמר ולפעמים זה טיפה מתסכל אותי עדיין אבל שבסדר כי זה חלק מגיל הנעורים הזה שאני כל הזמן מדברת עליו

אבל לא יודעת מה קררה לי

ממתי אכפת לי מה אומרים לייי

זה כל כך הפריע לי באותו רגע

כן אפילו שזאת אחת הילדות הפוסטמות, טיפשות [היא רציני ילדה טיפשה] ופרחות ושפשוט אין בילדה הזאת כלום, זה פשוט שבר אותי.

אמרתי לעצמי שאני לא אשבר ושכבר לא אכפת לי, אבל פתאום שזה קורה בזמן של אמת זה מפריע לי, אין מה לעשות \=

בכיתי.. הוצאתי הכלללללל , פשוט הכל . אבל הרגשתי כמו מטומטמת שאני יושבת לבת בבצפר ובוכה, אמרתי שנשמור את זה לאחרי בצפר.

לכיתה י'5 היה שיעור חופשי. נורית, אחת החברות שלי באה והתיישבה לידי לא דיברנו שיחת נפש או משו, אבל סתם היה נחמד ומרגיע לדבר איתה ולרכל קצת, אז החלטתי שמשיעור הבא אני מבריזה, גם ככה הנוכחות בכיתה שלי לא משנההה כלום . אני סתם יושבת, שותקת, מקשקשקת, נותנת למורה לדבר ולדבר ולדבר,

הדבר היחיד שעשיתי היום בשיעורים זה להעביר מחק לילד שצריך או משו כזה .

ישבנו ופיטפטנו קצת, לא יכלתי לספר לנורית כ"כ מה שעובר עליי, אני פשוט לא מרגישה בנוח לדבר איתה על דברים כאלה,

שמעו שלא תבינו לא נכון, אני ונורית חברות די טובות, עליה אנחנו מדברות די הרבה, אני עוזרת לה די המון, פשוט לא אוהבת לדבר איתה על נושאים שקשורים אליי, לפעמים היא טיפה כועסת, 

נורית ? נורית היא  מהילדות האלה שבקשר של חברות הם חייבות הדדיות, היא פשוט מסבירה לי שהיא מרגישה לא בנוח עם זה שמדברים כל הזמן רק עליה, איכשהו אני תמיד מתחמקת אם מעבירים את השיחה אליי,  אני פשוט אני מרגישה שהיא לא יכולה להזדהות איתי, כי הבעיות שלה ושלי שונות מאוד, ולי יש פאק במוח,  

אני? אני יכולה לדבר עם ילדים עליי רק אם אני יודעת שאותם ילדים יכולים להזדהות איתי ולהכיר את הבעיות שלי ורק אם אני יודעת שיש להם בעיות כאלה בדיוק .

נו פסדר, מה אני יכולה לעשות ?

כל אחד והפאקים שלו D:

המשך יבוא D::::::