אז הנה פרק, מקווה שתהנו ומחכה ביקורת :)

מחר טיול שנתי- יומיים- ואחרי זה מבחן אז אולי יקח טיפל'ה זמן להעלות את הפרק הבא אבל אני מקווה להעלות אותו בעיקרון בשבוע הבא.

שבוע טוב, ג'ינג'ר

פרק 2 - חלק א'

הוא לא נכנס לשיעור, 'גם ככה זה לא חשוב', במקום זאת הוא נשען על קיר בית הספר, מעשן.

רק קורי יודעת שהוא מעשן, והיא בינתיים עוד לא הלשינה עליו, היא יודעת שהוא צריך את זה מידי פעם. אבל אם תגלה ההוא מבריז היא תתחרפן.

הוא עם משפחת סוון רק שנתיים ועדיין שומרים עליו בשבע עיניים. המשפחה וגם ועובדים הסוציאלים.

"הם ייקחו אותך מפה אם לא תשתפר. אתה לא מבין? אתה רוצה ללכת?" קולה מהדהד בראשו.

מחשבות מהעבר צפות מול עיניו, זיכרונות ממקומות שביקר.

"הנה הנמושה הקטנה" הוא שומע לפתע, הקול מושך אותו בחזרה למציאות.

החבורה הרגילה של הבריונים.

"אז אני מבין שאתם נהנים לקבל מכות?" הוא שואל.

הם צוחקים, "אנחנו?" שואל המנהיג, קוראים לו דרק, או משהו כזה.

הוא דוחף אותו לקיר, ביד אחת מקמט את חולצתו. איזה מן שם טיפשי זה דרק?

"הפעם אתה הולך לסבול. והאח האלכוהוליסט הזה שלך לא פה בשביל להציל את התחת העלוב שלך". טוד לא מגיב, הוא רק מביט בו בתיעוב.

"אתה מקמט לי את החולצה" הוא מעיר.

"תגיד, איך זה מרגיש לחיות עם הידיעה שאמא שלך הייתה זונת קראק שאפילו לא יכלה לטפל בך?" עיניו ניצתות. זהו זה, הוא מתפרץ.

יש צלצול והיא אוספת במהירות את ספריה, מכניסה לתיק, מוודא שהפנקס הקטן שקיבלה ליום הולדת קשור לצווארה ויוצאת החוצה.

בחצר יש התגודדות, היא מגלגלת עיניים כשלפתע הבזק של שיער חום וחולצה שחורה מושך את עיניה. טוד? לא, זה בטח לא הוא. היא חושבת, מקווה ומתקרבת להתגודדות.

זה הוא.

תוך שניות היא קופצת לתוך המעגל ומשליכה את גופה כמגן בין אחיה לשאר הבריונים- ארבעה במספר.

שפתו מדממת, יש לו פנסים בכל הפרצוף וכל גופו דואב.

היא מתמלאת זעם 'תשלטי על עצמך' היא חושבת ונושכת לשונה, מייצבת באיטיות את טוד.

היא מרימה אותו, הוא נאנק בכאבים והיא חובקת את גבו העליון, מספקת לו תמיכה ומובילה אותו לבית הספר.

"אוה, כמה מרגש. בן של זונה ויתומה אילמת, ממש משפחה למופת", היא שומעת מאחוריה את אותו הדרק.

היא נעצרת, "תתעלמי קורי" טוד לוחש לה מבעד לשפתו הנפוחה.

"חכה פה" שפתיה אומרות ללא קול.

היא מסתובב ובהליכה מהירה, עצבנית היא פונה לכיוון ההתקהלות.

'הם רוצים הצגה? מי אני שאכזב אותם?'

  "אוה אימל'ה! אני משקשק מפחד" הוא צוחק כשהוא רואה אותה מתקרבת, מה ילדה חצי ממשקלו יכולה כבר לעשות לו?

 היא לא מפסיקה, מגבירה את הקצב ומרימה את ידה ובכל כוחה מחטיפה לו אגרוף.

היא שומעת את קול ידה החותכת את הרוח ואז פוגעת בפניו.

הוא נופל על הרצפה, כל קהל הילדים משמיע קול אחיד של "אווווווווו".

זה לא מרגיע אותה. בעיטה לכיוון האשכים וכל הבנים שואפים אוויר במהירות והבנות מריעות.

היא מתעלמת ורצה לטוד.

רצה לאחיה הקטן.

"תודה" הוא לוחש, היא מהנהנת. עצביה עדיין מתוחים.

הם פונים לחדר האחות.

האחות ממששת את צלעותיו, כשהיא נוגעת בצלע אחת הוא נאנק בכאב.

"אני חוששת שסדקו לך צלע. אתה צריך ללכת בדחיפות לבית חולים"

הוא מביט בה, עיניה כמעט יוצאות מחוריהן. טוד לוחץ קלות את ידה, "אני בסדר קורי" היא קמה בעצבנות מהכיסא, ידיה נעות בתנועות אלימות, חותכות את האוויר.

"בסדר?! השתגעת? סדקת צלע אידיוט! ומי יודע איפה עוד נפגעת!" באותו הרגע הוא שמח שהיא לא יכולה לצעוק.

"אני אזמין אמבולנס" הוא שומע את האחות.

"תודה ננסי" הוא ממלמל.

קורי מתיישבת בכבדות על הכיסא, קוברת את פניה בידיה, שיערה החום נופל.

'הוא בכל כך הרבה צרות' היא חושבת.

'תעזרי לי אמא'.

היא נכנסת לאמבולנס, הודעה כבר נשלחה לאביהם, הוא יפגוש אותם שם.

הוריו של דרק ושאר הבנים זומנו לבית הספר.

'אלוהים, מה אני הולכת לעשות? מה לעשות?

למה הוא לא יכול להיות חמש דקות לבד בלי להסתבך בצרות?

-כי הוא מגנט לצרות.

תשובה טובה.

אבא הולך להתעצבן, בטח תבוא גם העובדת הסוציאלית המטומטמת הזאת.

-תנסה להעביר אותו'.

הוא נרדם על האלונקה, פניו כה שלוות, הוא נראה כמו ילד קטן. פני מלאך.

היא מביטה בו בחמלה ומסרקת את שיערו לאחור.

הפרמדיק מביטה בה בחיוך, "הוא יהיה בסדר".

היא מהנהנת בעייפות ונשענת לאחור, עוד מעט מגיעים ואולי יוכלו לתת לה איזה מיטה או מזרן שתוכל לנוח עליו.

היא כל כך עייפה מהיום הזה.

מעבירים אותו סדרה של צילומים, היא לא יכולה להיכנס איתו לכולם והיא מתוסכלת מאיטיות התגובה של הרופאים לבקשותיה, האם כתב ידה כל כך לא ברור?

היא מחכה מחוץ לחדר, מצפה שיצא כבר.

מעבירים אותו לעוד חדר ולעוד חדר, עוד צילום ועוד רופא, לבסוף מתירים לה להיכנס.

הוא נשען על המיטה, צלעותיו חבושות, ידו השמאלית חבושה ותחבושות קטנות ורבות עוטפות את פניו.

הוא מצליח לחייך חיוך קטן, היא מחייכת גם.

"אבא בדרך" ידיה מדברות.

הוא זז במיטה, מפנה לה מקום.

היא משתחלת פנימה, מכסה אותו ואת עצמה ונרדמת, הוא נרדם כמה דקות אחריה, מוגן תחת כנפה.