ישבנו במרפסת על כוס לימונענע. עזרתי לה למצוא מלון בברלין ובאמסטרדם.

"ארצות מקסימות, שפה נוראית".

"אבל לא הכל בגרמנית", אמרתי.

"you say tomato...".

שלפתי ממבחר ההצעות המתבקשות באדיבות tripadvisor, ובעיקר גיששתי בין המלצות והשמצות בשפה שהיא כל כך שונאת.

"נו, מה כתוב?".

"שניה, אני קודם בודקת את האזורים, את המיקום, את המחיר. תגובות זה בסוף".

"טוב, את באמת טובה בזה, אני לא אפריע לך".

אחרי פחות מדקה, ועם טון של ילדה משועממת ולא של הבחורה עם שני ילדים שהיא באמת, חזרה לנג'ס ולהגיד כמה חבל שחברה אחרת שלה לא נמצאת. "יש לה עצות מעולות, היא מכירה את אירופה כל כך טוב, היא כמעט גרה שם".

"נו, אז למה לא שאלת אותה?"

"אה... מה זאת אומרת? את שכנה שלי. יווווו אני מה זה מצטערת, לא התכוונתי ליפול עלייך ככה. את סולחת לי?".

אני מתחלחלת מהשפה הרדודה ורמת השיחה הכללית. במקום להוציא הכל באותו רגע, פשוט התעלמתי, משכתי חצי חיוך והחלקתי מבט מאשר מעבר לכתף. ייתכן שהיא פירשה את הפיהוק שלי כעייפות.