כולם תמיד חייבים להיות כאלה מיוחדים.

לדבר על הדברים הכי מחתרתיים, לעשן את החומר הכי סודי בעיר, לשבת במקומות של אנשים שמסרבים להיקרא היפסטרים, פשוט כי היפסטרים הם הקבוצה המנג'סת שבאה אחריהם.

לפעמים, בא לי סתם לשתוק בנוכחות מישהו, בצורה הכי טבעית ולא מביכה בעולם.

ואם במקרה, יד הגורל תשים איזה שיר בנאלי ששמענו כבר באיזשהו מקום עם ליריקה אחרת, זה לא יגרום לנו להשמיע נחרת בוז. להיפך, הבנאליות הפשוטה של השיר רק תגרום לנו להרגיש בבית.

קצת מוזר לי שלא רודפים אחריי. אני רגילה לחיזור מסוג אחר.