"ספרי לי סיפור", היא ביקשה ליום הולדתה ה-20. הכרנו כבר שנתיים, עוד בטירונות אמרתי לה שהיא שינתה את חיי. עד אז, החברויות שיצרתי היו עם אנשים שמהלך חייהם בטעות התנגש בשלי ונגזר עלינו לבלות זמן רב ביחד. בזכותה, אני יודעת שרק לי הבחירה מי יהיה חלק מחיי ויזכה לכינוי "חבר", ומי יכול להישאר קרוב לעין ורחוק מהלב.
אנטואן סנט-אקזופרי הצליח לדחוס בביטוי "צייר לי כבשה" את כל התמימות שבעולם. והרי ציור של כבשה אינו דבר כל כך פשוט.
שלושת הכישרונות הגדולים שאוכל להשוות ביניהם הם ציור, פיסול וכתיבה. בכתיבה, יש צורך בלב, במוח, אך הידיים הן שוליות ומהוות רק כלי קיבול. בפיסול, כמו גם בעוד כישרונות ידניים [...], יש צורך בלב, בידיים, אך המוח נותר שולי ותפקידו אך ורק להכתיב מה הם הכללים. בציור, המלאכה בה אינני מצטיינת כלל מבין השלוש, יש צורך במוח, בידיים, אך הלב הוא זה שניתן, תיאורטית לוותר עליו. למעשה זו השוואה גרועה ואין צורך בפתיחת דיון בדבר צדקתי או טעויותיי. בסופו של דבר, זהו ניסיון עלוב לתרץ את יכולותיי המוגבלות בתחום הציור.
באותו יום הולדת היא קיבלה ספרון בכריכה מעץ, בו מלאים עשרה עמודים מתוך עשרים. בעמודים המלאים נכתבים דברים שקרו לה והם מסופרים מהסוף להתחלה.
כשהיא סיימה לקרוא, היא סיפרה שמעולם קודם לכן לא הבינה עד כמה מישהו אי פעם הקשיב לה.
כינוי:
L.M.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
