ושוב הגיע לו היום האהוב עליי בשבוע.

משהו בשיר שהתנגן בי היום הזכיר לי יום של ממזמן.

אחי ואני היינו ברכבת לברוקלין. באנו לבקר את החברה שלו, דוגמנית ג'ינג'ית בינלאומית. ההליכה לשם הייתה כל כך כיפית. ניסיתי להיאחז בכל מה שראיתי בתור החוויה הניו-יורקית השלמה. לאט לאט התרחקו מאיתנו הבניינים באזור C ורחוב 2, ובמקומם הגיעו בתים נמוכי קומה, שקיבלו את פנינו כשיצאנו מהסבוויי. לניו יורקרים אמיתיים יש תפיסה טובה של המרחב ברכבת התחתית: הם מגיעים בדיוק אל הנקודה אליה תגיע הרכבת, וממנה יגיעו הכי מהר שאפשר אל הרציף המתאים בתחנה בה הם יורדים. את זה עוד לא הצלחתי לפענח.

הגענו אל הבית שלה, עברנו דרך גינה קטנה ונכנסנו אל הקומה הראשונה. היא הייתה במקלחת וברקע היו שירים נחמדים כאלה, שלא תשים לב אליהם והם גם לא יפריעו לך לעולם. היא יצאה מהמקלחת והדבר הראשון שחשבתי עליו היה שהיא דומה ללביאה. לביאה רזה ותמירה, אבל עם עיניים פוצעות.

Hey, wow, it is SO nice to finally meet you.

עד היום היא מהממת אותי. לא ראיתי אותה מאז ניסתה להתאבד.