הפסטה מוכנה ונשאר רק להכין את הרוטב. אני הולכת על פשטות טעימה, עגבניות. ידעתי מראש שהבית מאובזר והמקרר מלא בכל טוב, אז התחלתי לאלתר. חמש דקות ארוכות ניסיתי למצוא מחבת ושמן, ואז התחיל מחול הבישול: שפריץ של שמן קנולה, קוביות בצל ששרפו לי את העיניים. בעוד הם מתחממים אני מתחילה לחפש קצת שום ובזיליקום. פתחתי את המקרר ואופס, את זה לא צפיתי: לא פחות מ-10 (!) קופסאות שונות של צמחי תבלין. הרגשתי כמו במשימה מהישרדות, עברתי קופסא-קופסא, וכמובן שהבזיליקום (ריחן, שם מצויין לכל הדעות) היה האחרון שבהן. שום טרי לא מצאתי, רק לאחר מכן גיליתי שהוא היה תלוי מעל הכיריים. שלפתי שום קפוא מהמקפיא וגירדתי קצת אל המחבת. קרעתי את הבזיליקום ולקחתי נשימה עמוקה ממנו, ומבלי לחשוב יותר מדי פיזרתי אותו כך שיצבע בירוק את המחבת. כשהגעתי לחלק החשוב, קיבלתי תזכורת כואבת לכך שחייבים לבדוק הכל מראש. לא היו עגבניות.

אחרי כזו הכנה, לשים בפנים רסק עגבניות היה פשוט.. כמו לבוא לחתונה עם גופיה וכפכפים. של קרוקס.