המזגן מתחיל לעצבן, המלחמה איתו עוברת לפסים אישיים. הכרית הפרחונית מגינה לי על הקרסוליים, ברכיי בידיי. אם היה שם מישהו לחמם אותי, הוא היה מרגיש איך ברגע הידיים שלי מצטמררות ונהיה לי עור ברווז. עוד סרט מטומטם שלא שווה את הזמן שלי מתחיל, ואני כלואה בדירה הזו. השירים לא מחזיקים עלילה, העלילה לא מחזיקה עלילה, לא ברור איך אני עדיין מהופנטת לשיט הקולנועי הזה. 

ובא לי סקס, ובא לי חיבוק. ולהפסיק להפסיד לעצמי בתיאור מציאות מדומיינת.