צעקות וצהלות נשמעות בין המון האנשים. לפני מספר דקות חילקו אותן בינינו, אין ספק שהיו להן ימים טובים יותר. הן עגולות אמנם, אבל קמטים קטנים חורשים את עורן. במרכזה של כל אחת מהן החלק הקשה, נקודת הלחץ. ״את צריכה למעוך אותן מהמרכז, כך הן לא יתפזרו לך בידיים״, אמרה לי זרה בספרדית.

כעת יש לי שלוש שכאלה ביד, כוח לקראת המלחמה הקרבה. כמה יפות הן העגבניות, ואיך זה ששמן יפה בכל שפה. עגבנייה, מהשורש ע.ג.ב, היא הפרי היחידי שהשפה העברית מודה ומתוודה שמראהו מזכיר ומעורר חשק מיני. בנדורה, טומייטו, לא משנה איך תשחקו איתה, היא תדע להתגלגל במתיקות על השפתיים. לה טומטינה, החג ההזוי ביותר בעולם, יכול להיוולד אך ורק בספרד. כל היצרים האלה, כאשר פורקת לה אי שם בולנסיה ערימות על גבי ערימות של עגבניות. בהינתן האות, החגיגה העגבנית מתחילה, ומרחץ עגבניות שסופו ידוע מראש יוצא לדרך.

.

.

.

התגעגעתי הביתה, אז חזרתי.