סיימתי בעזרת כמה נשמות טובות להכין עוגה אדירה תוך רבע שעה (לא כולל קול-אוף במקרר ותוספת פטל און-דה-טופ). תוך כדי התעופפות למקלחת מצאתי שיחה שלא נענתה מהנשמה התאומה. יש לנו קטע של חתול-עכבר כל החיים, אין סיבה שמשהו ישתנה רק כי ראש השנה. המקלחת הייתה חמה ונעימה, ראש הגשם תמיד גורם לי להרגיש כמו נסיכה שמתקלחת לה. פתחתי סכין גילוח חדשה ונעימה, ותוך חמש דקות הייתי נקייה וחלקה. הרגע הזה בו השמפו מהשיער נוטף לי על השוקיים ומייתר את הצורך בסבון גורם לי להעריך מחדש את עניין השיער הארוך. 

ועכשיו לחלק האהוב עליי מכל: מסיכה חדשה לשיער הסורר שלי, ייבוא אישי, בכל פעם מפראייר אחר. סתם, סתם, אתה לא פראייר, אתה זוכה בעוגיות מעולות. זה סחר חליפין, לא פחות. אני משאירה את השיער חלק מהמרכך אבל מושכת ממנו את כל המים. סוחטת אל כף ידי כמות נדיבה של קרם עבה וריחני. בעוד ידיי שוזרות אותו על שיערי אני משתכרת מהריח המפיל רבים וטובים. עד כדי כך חברים שלי בטוחים שאני מתקלחת 10 פעמים ביום, שאם אני מפספסת שיחה, ההנחה היא שאני במקלחת.

.

רבע שעה אני יושבת עם הריח הבלתי אפשרי הזה, Turn on in a tube. אני מרגישה מלאה, כי אכלתי מאוחר מדי צהריים, אבל זה בסדר, אני מרגיעה את עצמי. עוד שעה-שעה וחצי הכל ישוב להיות נעים ונינוח, ויהיה תורך לשבת עם שאר המשפחה ולצפות בארוחה מרחוק. תמיד שותה יותר מים מאוכל, תמיד נבהלת מהאכילה המהירה, תמיד נהנית לקבל מחמאות.

.

שנה טובה זה לא בשבילי. יום טוב, שבוע טוב, קחו את הדברים לאט.

פעם, לא הבנתי איך אפשר לצפות שנה שלמה, כלומר, מה הסיבה? ״כי צריך קצת פרספקטיבה בחיים, כמו דבר שמנער אותך מהיום-יום ונותן לך משהו לשאוף אליו, תקווה, עתיד״, אמרה לי אמא. יש משהו בדבריה.

.

כרטיס שנה טובה בדואר, זה כל מה שצריך כדי לרגש אותי בברכה אמיתית לתחילת השנה.

יום יבוא ולחגים תהיה משמעות בעיניי.