לאחי הגדול ולי היה ויכוח. הכל התחיל כשאבא שלי קרא למלצרית במסעדה "חמודה", אחרי שביקש ממנה משהו.
באותו הרגע הרגשתי איך קופצים לי הפיוזים ואני מתעצבנת.
"למה קראת לה חמודה? דיברנו על זה כבר, זה לא לעניין".
"למה לא? היא באמת נחמדה".
"כי לא אומרים את זה, זה לא נעים. אף אחת לא רוצה לשמוע את המילה 'חמודה' או 'מותק', בדיוק כמו שאני לא אסבול כינויי חיבה מלקוח שיקרא לי 'מאמי'".
ואז אחי הגדול, בסביבות גיל ה-30, התערב.
"למה לא? לא הבנתי".
"כי בתור בחורה, אני מרגישה שזה פוגע בי. לא חשבתי יותר מדי על הסיבה שגורמת לי להתעצבן, זה פשוט מקטין אותי בתור נותנת שירות. אתה כאילו מביע בעלות עליי בעצם זה שאתה נותן לי כינוי חיבה".
"סליחה? אז אם אני קורא למישהי שמגישה לי משהו 'חמודה' זה פוגע? למה? זו מחמאה!".
ואז באמת התרגזתי.
"לנער שהיה מגיש לך משהו, היית קורא חמוד? לא נראה לי. זה פשוט סקסיסטי, מקובל מדי בחברה שלנו להניח שנשים שמשרתות אותנו הן קטנות, כנועות. זה מעצבן, אין לך זכות, גם בתור סתם בחורה ברחוב, לתת לי שם חיבה".
הוא לא הבין כלום, וכל הבחורות בשולחן הסכימו איתי. משום מה, מעניין למה.
מאוחר יותר, הוא שאל את המלצרית אם זה פגע בה שהוא קרא לה "חמודה", והיא אמרה לו שלא איכפת לה. אה הה. בטח, ברור שהיא תאמר לך בדיוק את מה שהיא חושבת. מה שנקרא, תלוי מי השואל.
כינוי:
L.M.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
