כשהצ׳לנית פותחת רגליה כדי להתקרב אל הכלי האדיר הזה, מדגדגת וחורכת אותו בתנועה עדינה. הצלילים מושכים אותי אל פנטזיה שלא מימשתי כראוי. הנה, אני מודה: הייתי יכולה להישאר הרבה יותר. זה לא הכסף שנגמר, גם לא הצורך הזה למצוא מקום חדש ולכבוש גם אותו. בכל רגע שהתחשק לי יכולתי לבלות עם חברים, להתקשר למשפחה או לכתוב לעצמי, לקרוא, לצייר, לעבוד או להתנדב. אבל לא, התחשק לי לחזור, לבדוק אם עדיין אוהבים אותי, אלפי קילומטרים מכאן, בבית.

גיליתי שכן, כולם אוהבים אותי. זאת אומרת, כל מי שיכול. וגם כאלה שלא יכולים, זה שרוצה ולא יודע איך, שברחתי לו מבין האצבעות ועכשיו אין לי מושג מה שלומו.

.

לפעמים בא לי להתחיל הכל מהתחלה. אני טובה בהתחלות.