לא תמיד הייתי ככה.

בגיל ההתבגרות הייתי זהירה, אבל מילה אחת מהמורה שלי למחול, ואני מנסה גם את התנועה המשוגעת ביותר.

בחיים לא אשכח את החזרה הזו: היא העמידה אותנו בשתי שורות ארוכות עם רווחים, כך שלא נפגע זו בזו. ידיים לרצפה, רק כריות האצבעות נוגעות. ברך שמאל מתכופפת, אחריה המרפקים מתרחקים זה מזה, מכופפים את הגוף קרוב יותר ויותר לרגליים ולרצפה. ברך ימין מתכופפת כך ששוק ימין צמוד לירך, כף הרגל מתנתקת מהרצפה ואז, בתנועה אחת, מיישרים את הרגל כך שנוצר קו כמעט ישר (תמיד זה כמעט, כלום לא מספיק לרקדניות), בו הרגל ועמוד השדרה הם השחקנים הראשיים. זה אמור היה להיות מופת של גמישות וכוח.

אמור היה. אני לא זוכרת עד כמה הייתי טובה בזה, אבל הגאונה שעמדה בשורה שלפניי הייתה גרועה. בתנועה מהירה היא העיפה לי בעיטה לפנים.

רק אלוהים יודע איך, חזרתי לשיעור, האף שלי כחול ומדמם, ישבתי בצד כדי לא לפספס את החזרה.

.

מה שישי עכשיו?