אולי אז לא הייתי משתגעת מהמבחנים האלה, ומכמה שאני פשוט מפשלת. כי כשאת לא מטומטמת ונכשלת, את יכולה להאשים רק את עצמך. נמאס לי כבר להיות טובה בדברים שלא מעניינים אותי ולהיות גרועה במה שכן. בא לי לקפוץ לכביש, לדעת שמכונית שנוסעת מהר מדי תדרוס אותי ולפחות הסיכוי לשרוד ולסבול יהיה נמוך. 

.

נמאס לי, הבינוניות הורגת אותי. אין דבר אחד, אפילו לא אחד בכל העולם כולו, שאני יודעת לעשות ממש ממש טוב. כלום.

אין לי איזו יכולת יוצאת דופן, גם את הדברים הרגילים (לימודים) אני לא עושה בהצטיינות. אני לא משקיעה בשום סוג של ספורט או פעילות גופנית בצורה מיוחדת, תמיד יש סביבי אנשים שמשקיעים יותר וטובים יותר במה שהם עושים. 

אפילו לא יפה, לא באמת, לא ממש, שום דבר מעניין. 

.

הלוואי והייתי ממש מטומטמת, אולי אז לא הייתי רואה עד כמה מצבי רע.