שני מיילים משמחים בזה אחר זה התיישבו להם בתיבת הדואר הנכנס שלי. אחד רשמי כזה, עם חותמת, שאומר שזה יום המזל שלי, ונותנים לי מועד ג׳. היום הנורא ההוא, בו התמלאתי רחמים עצמיים, היה זה שבו חשבתי שהנה, הגיע הזמן לומר את זה בקול רם: אין סיכוי, הלכה לך שנה מהתואר. אבל יש גם רגעים שבהם someone up there cuts you some slack, והכל מסתדר.

המייל השני בתיבה, הוא האופק שלי, השאיפה שלי לאחרי מועדי ב׳ המפרכים. אופק בדמות כרטיס טיסה לשבוע, לעיר הכי תחרותית, משוגעת, מגניבה, מיוחדת וביתית בעולם. Home away from home.

ניו-יורק, אהובתי.