שש וחצי בבוקר. זו רק אני והמצפון שלי. ״כבר קמת, לא? נו, קחי 4 דקות פייסבוק, צחצחי שיניים, תאכלי חצי בננה ולכי להרגיש טוב עם עצמך״. נמנמתי עוד שלוש דקות, מדמיינת עולם אוטופי בו מישהו מנשק אותי בעודי מתרוממת מהמיטה.
מול המראה נפלה עליי פתאום ההכרה בכך ששיערי ארוך היום יותר משהיה בשלוש השנים האחרונות. אני מגלגלת אותו ומסובבת בגולגול כפול ומכופל, ממש כמו לחמניית קינמון של פעם.
הרכיבה לסטודיו הייתה נעימה, הימים האחרונים בהם אפשר להתעורר לבוקר רענן זוכים אצלי לכבוד מלכים.
המורה החדשה הייתה מקסימה אמיתית. רגע מביך במיוחד נרשם כאשר היינו צריכים להשתמש בכיסא, ופניתי לבחורה אחרת, וביקשתי שנחליף כיסאות, כי זה יתאים יותר לגבהים שלנו. ״אבל אנחנו באותו גובה״, היא אמרה, מסתכלת על עיניי מלמטה, לפחות 8 ס״מ. ״אההה אוקיי, לא משנה״. ״מה, לא?״. לא עניתי, כבר נכנסתי לתנוחה.
התחשק לי קצת לומר לה ״תשמעי, אם אני מסתכלת על הראש שלך ורואה ברקע את הרצפה - לא, אנחנו לא באותו גובה״. אבל התגברתי על היצר הרע.
.
.
מדברים על יצרים רעים ועל משיכתנו אליהם. שבעת החטאים בנצרות (גרגרנות, חמדנות, כעס, עצלות, גאווה, קנאה, תאוות בשרים) הם חטאים אוניברסליים, אותם אני מפרה באופן קבוע. מעניין איזה מנגנון עצמי בתרבות המודרנית אמור לגרום לי להימנע מההרגלים האלה.
.
המשך היום היה שעמום קולוסאלי, אבל היי, היום יום חמישי.
מחר מסיבת רווקות, שאלוהים ישמור על כולנו.
כינוי:
L.M.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
