נפגשתי עם בלוגרית.
קהלת המקסימה נוסעת להודו לשלושה חודשים, ואמרתי חצי בצחוק שאני מרגישה צורך להיפרד ממנה. היא פשוט הציעה שנעשה את זה, ואחרי יומיים של התכתבות נפגשנו.
קבענו אחרי יום ארוך בבית הקפה השכונתי הקרוב אל שתינו. מצחיק להגיע למעין בליינד-דייט (אם כי היום יש פייסבוק וזיהינו אחת את השנייה ישר), פשוט כי אין הרבה רגעים כאלה בחיים, בהם אתה מכיר מישהו מבפנים, ורק אחר כך מבחוץ.
הבחורה מקסימה, אין מה לומר. למרות שאני הדברנית מבין שתינו (יא אללה, לא סותמת את הפה), הרגשתי ישר שזו הייתה ההחלטה הנכונה. מקווה שאני לא הורסת פה איזו תדמית, אבל קהלת, את מתוקה אמיתית!
ישבנו ודיברנו קרוב ל-3 שעות, על הכל כולל הכל, אפילו הזכרנו כמה מכם במשפט.
.
נראה לי שכשמפחדים ממשהו, אבל גם רוצים לעשות אותו מספיק, יש איזה קול פנימי שאומר מתי כן ומתי לא. מזל שידו של הקול הפנימי שלי הייתה על העליונה הפעם.
.
*כל האמור למעלה לא מהווה תקדים לפגישת בלוגרים אחרים, אז נא לא להתחיל לפתח ציפיות.
לקנא אני מרשה באופן חופשי.