.

לעולם לא תוכל ״אני״ של עכשיו להתחרות ב-״אני״ ששלך. ההתרגשות הזו שעברה בך כשקראת את המילים המדויקות שלי הגיעה עד אליי. ברור היה לי ללא צל של ספק שמילים המכוונת אליך יחצבו בך בור עמוק יותר מאשר מילים שכוונו אל שכמותך. 

זה היה הרגע בו הבנתי שיש לי נשק, כזה שיכול לפצוע מבפנים ולבתר נשמות. אסור לי לכוון אותו אל אדם לעולם, כמובן, כי יהיה זה לא אתי ולא הוגן. אך מה אם אני הראשונה שמותקפת? ואיך אפשר להוכיח שזו רק הגנה עצמית כשהראיות הן אוסף של אותיות שמשמעותן פגה לאחר הקריאה?

.

J'en prends, pas rapidement et pas lentement, dans mes mains. Tu me regardes comme c'était la première fois que tu me vois. Peut-être la prochaine fois sera la deuxième mais tu continueras à croire que c'était toi qui a choisi les premières mots c'est dernière fois. 

Lesquels étaient-ils? Tu ne te souviens pas. 

.

.