טוב, אני מקווה שאף אחד כאן לא באמת חושב שאני מתכוונת להמשיך להעביר ככה את חיי. מי שקרא כאן בשבועות האחרונים כבר מכיר אותי, ואת העובדה שאני אכן משתדלת לקיים איזשהו ניסיון להנות מעצמי ומהמיניות שלי גם אם לא עשיתי סקס כמו שצריך כבר זמן ארוך מאוד.

הרעיון הזה, של ללכת אל מישהו שיפתור לי את הבעיה לא עלה לי בראש, ובכן, כי לא באמת הבנתי שיש בעיה. הכל היה מאוד מעורפל ולא מוגדר, עד שהתחלתי לקרוא לפני שבוע פלוס את הפוסט האחרון של A. מצאתי את עצמי קוראת מילים שאמורות לעשות לי את זה, רצפים של פעולות, של נגיעות, של תנוחות שאמורות להביא אותי לכל הפחות לאיזשהו ריגוש מיני. ולא. למרות שפעם הייתי נהנית לקרוא את זה, נדמה היה שזה לא זה. התחלתי להילחץ.

אם היא לא הייתה שואלת ומכוונת אותי לשם, נדמה לי שזה לא היה קורה לעולם. תודה לך שוב.

ניסיתי להיזכר בימים שלי עם ה-אקס, הוא שלא הייתי מסוגלת לתת לו לישון לפני שביזבזנו איזה 2-3 קונדומים. הוא האחד והיחיד שנמשכתי אליו אי פעם בצורה כזאת. וזה נורא. לא מספיק שאנחנו לא בשום סוג של קשר, נדמה לי שגם אם היה לי טוב בתקופה שעברה, לא הרגשתי שאני נמשכת אל אף אחד מאז. בוודאי לא ככה.

אני רוצה להפסיק להתייחס אל זה כאל עוד אחת מרשימת ה-To Do שלי.

אני רוצה להימשך, אני רוצה לכתוב מתוך הרגשה אמיתית ולא מתוך זיכרון עמום של מה שפעם זרם וגעש לי בתוך הגוף. 

אני רוצה לרצות את זה, להיות רעבה לזה, לחפש את זה. לא רק לומר לעצמי שזה לא כיף להיות לבד, להרגיש את זה בוער.

אני רוצה סקס.

עריכה:

וזו הסיבה שקבעתי תור לסקסולוגית.