כשאני מתעוררת בבוקר ומרגישה אותו בתוכי, מקשה על כל נשימה. 

כשאני מסיימת לאכול ועוצמת לרגע את עיניי. 

כשאני לא שמה לב והראש שלי מלחיץ אותי מבלי להרגיש, לאט לאט, הוא מתגנב. 

.

כאב הבטן שלי הולך איתי לכל מקום, כבר שנה. 

אם לא הייתי מדברת איתה על זה, והיא לא הייתה נדהמת מרמת ההזנחה שלי את ההרגשה הפנימית שלי, לא היו עולות לי דמעות לעיניים. חשבתי על זה אתמול, ואני לא רואה דרך בה אוכל להרגיש סקסית אם מרכז המחשבות הפיזיות שלי על עצמי הוא הבטן שלי, והלחץ התמידי שגועש בה. 

.

חייבים לחזור אליי כבר עם תור מביה״ח, זה כבר לא אנושי.