פעם היום הזה היה מתוק-מריר. כשבכל היה מוחלט כמעט, כמו הידיעה שהשנה לא באמת תתחיל מחר, כי יש שביתה, או שצריך להגיע מוקדם ביום הראשון כדי לתפוס את המקום הכי טוב. 

.

הבוקר שלי היה שונה. הלחץ לקראת המבחן מחרתיים מתחיל לצוף, והרבה חוסר וודאיות מסתובבת לי בראש. מה אני רוצה, מה אני צריכה. חופש, בעיקר, אבל גם קצת קונקרטיות. נמאס לי לתהות מה יהיה בעתידי, אני רוצה להחליט החלטות, וכאלה שאוכל לראות את התוצאות שלהן מהר. החיפזון מן השטן, אבל יש סיבה לכך שהשטן הזה מושך אותנו שוב ושוב: סיפוק מיידי, שקט נפשי, ראייה צלולה. 

.

כמות ההערכה אליי בימים האחרונים מפתיעה אותי. אני מובכת. זה נהדר להרגיש כמישהי בעלת ערך ומועילה, אבל לפעמים אני תוהה כמה מזה זו אני וכמה רק נדמה לאנשים שאני. 

.

יאללה, עוד יומיים אני עוברת לחומר המעניין יותר. ואחר כך?

כבר הכנתי את הדרכון.