איך רואים שאני סטודנטית, בחיי, העדכונים שואפים לאפס חוץ מאשר בסופ״ש. 

התחלתי לכתוב כאן שוב, על איך אני נראית בעיניי עצמי ואיך אני נראית לאחרים. אבל הבלהבלה הזה כבר הטריף לי את השכל, זה כל מה שאני חושבת עליו day and night ואני פשוט מותשת לחלוטין מהעניין. זהו, אני מוותרת. לא מעניין אותי איך אני נראית, מעניין אותי מה אני ומי אני.

כן

כן

יום אחד זה ייכנס לי לראש.

ואני שואלת את עצמי אם מה שאני אומרת מתאים עכשיו, ואם השאלות שלך הן מתוך עניין תמים או שיש משהו מאחורי השאלות.

וכשאתה מחמיא לי אני רואה לך בעיניים איזה מבט אחר לרגע, כאילו והאישונים שלך מתבהרים ואני מגלה משהו שאתה מנסה להסתיר.

ואולי דמיינתי אותך איתי במיטה, ואולי דמיינתי שאתה מסתכל לי אל תוך העיניים.

רק הערפל הזה חזר לאישונים שלך, ושוב אין לי מושג אם אני מעניינת אותך או לא.

מישהו אחר כתב את ארבע השורות שמעליי, לא תכננתי אותן, לא אמרתי אותן, לא חשבתי אותן, הן פשוט זרמו לי לתוך המקלדת מתוך מחשבה ספונטנית יחידה.