אולי לא לכל דבר יש סיבה, אבל התגובות שלי למצבים האלה הן קיצוניות. כמו כש-ג׳ כתבה לי את המכתב המעליב ההוא, ופשוט וקל מחקתי אותה מחיי (אף על פי שהיא מרשה לעצמה לעשות לי לייקים בפייסבוק, שרק מראים עד כמה היא רוצה בקרבתי ועד כמה היה חכם מצידי להעיף אותה לאלף עזאזלים).

אם את/ה הולך לפגוע בי, כדאי שתדע: אצלי אין הזדמנות שנייה. תקראו לזה אגו, אולי אפילו התנשאות, אבל זה מנגנון ההגנה הכי טוב, because you don't get second chances with me. ברגע שבו הגעת למעגל הכי קרוב אליי ועשית משהו שהוא שפל/אגואיסטי/שלא סופר אותי בכלל, אתה מוזמן לשכוח מאופציה ב׳, פשוט כי אני כבר לא אהיה שם. לא תמיד אשלוט בזה, אבל הזלזול שאחוש כלפיך בכל הזדמנות היא בלתי נמנעת.

אז כשהוא הציע שנזמין את הדוד המהמר הרמאי, שהפיל אותנו כלכלית, פשוט כי אנחנו מזמינים את כל הילדים שלו - אמרתי ״ממש לא״, והודעתי בנחרצות שאם הוא מגיע הם יכולים לשכוח ממני. כי כשאת מקבלת טלפונים ממספרים חסויים שאומרים לך שדוד שלך רשם אותך כערבה לו, והוא חייב עשרות אלפי שקלים - הוא יכול ללכת להזדיין מצידי, ואם יבוא לבקש עוד משהו, כדאי לו להיות מוכן לבעיטה מסובבת לפרצוף.

דביל.

ועוד יותר דבילי זו הסליחה הזו.

מה סליחה? ידעת טוב מאוד מה אתה עושה - עכשיו תאכל את מה שבישלת.