ואם אני כבר לא מכירה אותך, אז אולי כל זה היה חלום?

הלב שלי נופל לתחתונים כשאני רואה הודעה ממנו, ואתם הרי חולקים את אותו שם.

לא ברור לי למה אני שומעת את הקול שלך בלילה, כשאני מושכת מעליי את השמיכה, כאילו עוד רגע תצטרף אליי, תשתחל מאחוריי ואמתח את אחת מרגליי אל בין רגליך. אני נזכרת איך הקול שלי היה מטריף אותך בחושך, ואיך היה עובר לי זרם חשמלי בגוף כשהיית לוחש לי באוזן.

לא מאמינה שזה היה סתם, בעיקר כי כל הזמן דאגת לומר שאני לא כמו אף אחת אחרת. 

אבל אני כבר לא מכירה אותך, אבל זה מקרה ארכימדי ברור, שהרי עד שלא יגיע מישהו שיוציא אותך מהמחשבות שלי, אתה פשוט תישאר שם. לאן תלך?

הוא כתב את זה כל כך טוב, מנקודת המבט השניה.

אני לא יודעת למה בנות נוטות לזכור הכל, ולהפוך בדברים שקרו, כמו איזו סצינה מספר שצריך לזכור ולדעת לנתח לאיזה מבחן. אנחנו כל כך שבויות בתאוריית הגברים ממאדים, עד שאנחנו לא מבינות שגם הם חושבים עלינו ככה.