הבוקר התחיל בשעה מאוחרת, מנומנמת. שיערי היה רך מהרגיל, חלק מהרגיל, נעלמו הגלים הבהירים ואת מקומם תפס שיער קצת יותר רגוע ופחות מאורגן. הבגדים שלי שידרו חוסר התאמצות ומשקפי השמש השחורים גרמו לאחד המרצים לחייך אליי מרחוק. ״הוא יודע מי אני״, חשבתי לי, ונהניתי מהמבט שהוא העביר עליי לפני שדרכינו הצטלבו. הגעתי אל הבניין בו אני לומדת, מלאת ביטחון עצמי ורוגע. המתרגל נכנס לכיתה, התנצל על האיחור, והביט בי.
.
אני חושבת שעוד מהרגע הראשון שבו הוא עלה על שתי המדרגות הקטנות שמפרידות בינינו, הוא עשה לי את זה. ביישן, עם דיבור שהוא בין רגוע לבטוח, גבוה בדיוק במידה, נראה קצת ילד. מה לי ולילדים?
בשיעור הראשון ההוא הייתי היחידה שהשתתפה, כל השאר נראו די בשוק. השיעור היחיד שאני נהנית ממנו בתואר הזה, ויש לי תחושה ראשונית שאני הולכת לנצח את הסמסטר הזה בנוקאאוט.
.
המבט של המתרגל לא היה מקרי, עוד אז בשיעור ההוא שאף אחד לא הבין מי ומה, הוא נהנה לשמוע את האבחנות שלי בנושא, ושנינו חייכנו במבוכה כשזה הרגיש לנו כאילו אין בכיתה אף אחד מלבדנו וזו בכלל שיחה בשניים.
הלחץ הזה, שבו הייתי שרויה, גרם לי להיות קופצנית במיוחד, חסרת סבלנות ומאבדת שליטה אט אט.
.
״וואו, המתרגל שלי מה זה עושה לי את זה. לא יכולה לחכות לסוף הסמסטר״, כתבתי לה, כדי להוציא חלק מהחשמל הסטטי הזה שנתקע לי באצבעות.
״חחח L.M, ערמומית!״, היא ענתה.
חייכתי אל הסמארטפון והרמתי את מבטי אליו. הוא הביט בי. כנראה יצא מריכוז כשגילגל על לשונו מילה פעמיים בחצי גמגום.
״לא, לא, יש לזה מילה אחרת ;)״, כתבתי לה, מחייכת אל עצמי שוב, נהנית להתגרות בו.
.
בסוף השיעור התחלתי לדבר עם מישהי, וראיתי שהוא אורז את דבריו. כדי לדבר איתו עוד רגע, שאלתי שאלה מטומטמת במיוחד. ״מאיפה בדיוק לא הבנת?״. ״אממ.. משם, מהנקודה הזו״, הצבעתי על הלוח באלכסון, מכריחה את היד שלי לעבור קרוב יותר אליו. הוא הסביר לי בסבלנות, ואחרי ש״הבנתי״, מלמלתי לעצמי ״אויש, אני מצטערת על השאלה המטומטמת..״ וראיתי אותו מחייך חיוך קטן.
.
חנונים עושים לי את זה, בעיקר כאלה שנראים טוב. אין לתאר עד כמה זה סקסי לשמוע דברים שאני לא יודעת, מישהו שיכול לרתק אותי באמת, לגלות לי דברים, להעריך את נקודת המבט שלי ואת העובדה שאפשר לנהל איתי שיחה על כל דבר בעולם.
עד סוף הסמסטר, ואז אין חוקים. אוף, אתה כזה חמוד, תעשה עם זה משהו!
כינוי:
L.M.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
