לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


she's got a ticket to ride, and she don't care.

Avatarכינוי:  L.M.

מין: נקבה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מאי 2014    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

אל תקרא לי מותק


לאחי הגדול ולי היה ויכוח. הכל התחיל כשאבא שלי קרא למלצרית במסעדה "חמודה", אחרי שביקש ממנה משהו.

באותו הרגע הרגשתי איך קופצים לי הפיוזים ואני מתעצבנת.

"למה קראת לה חמודה? דיברנו על זה כבר, זה לא לעניין".

"למה לא? היא באמת נחמדה".

"כי לא אומרים את זה, זה לא נעים. אף אחת לא רוצה לשמוע את המילה 'חמודה' או 'מותק', בדיוק כמו שאני לא אסבול כינויי חיבה מלקוח שיקרא לי 'מאמי'".

 

ואז אחי הגדול, בסביבות גיל ה-30, התערב.

"למה לא? לא הבנתי".

"כי בתור בחורה, אני מרגישה שזה פוגע בי. לא חשבתי יותר מדי על הסיבה שגורמת לי להתעצבן, זה פשוט מקטין אותי בתור נותנת שירות. אתה כאילו מביע בעלות עליי בעצם זה שאתה נותן לי כינוי חיבה".

"סליחה? אז אם אני קורא למישהי שמגישה לי משהו 'חמודה' זה פוגע? למה? זו מחמאה!".

ואז באמת התרגזתי.

"לנער שהיה מגיש לך משהו, היית קורא חמוד? לא נראה לי. זה פשוט סקסיסטי, מקובל מדי בחברה שלנו להניח שנשים שמשרתות אותנו הן קטנות, כנועות. זה מעצבן, אין לך זכות, גם בתור סתם בחורה ברחוב, לתת לי שם חיבה".

 

הוא לא הבין כלום, וכל הבחורות בשולחן הסכימו איתי. משום מה, מעניין למה.

 

מאוחר יותר, הוא שאל את המלצרית אם זה פגע בה שהוא קרא לה "חמודה", והיא אמרה לו שלא איכפת לה. אה הה. בטח, ברור שהיא תאמר לך בדיוק את מה שהיא חושבת. מה שנקרא, תלוי מי השואל.

נכתב על ידי L.M. , 27/10/2012 17:59   בקטגוריות שחרור קיטור  
37 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של המצלמה ב-29/10/2012 23:28
 



על אתמול (שהיה כבר לפני כמה וכמה אתמולים)


"אם יש לי עצה בשבילך זה לשחק את המשחק. כי ברגע שתגידי לגבר שאת לא איתו, שאת רוצה אותו, באותו רגע הוא יפסיק לחשוב עלייך". 

ישבנו שם, על חנייה פרטית בעיר שמתה להיות תל אביב, ובכינו עלינו.

 

 

"אני מרגיש כאילו החברה הכי טובה שלי נעלמה. ובאותו הזמן כאילו היא לקחה סכין וסובבה לי אותו לתוך הגב".

הוא היה על סף דמעות, כשהשוודית הלכה לו חזרה לארצה, ערב אחד, בלי הקדמות. בדירה שלו עדיין יושבים ארגזים על גבי ארגזים עם החפצים שלה. הוא לא יודע מה לעשות איתם. מדי לילה הוא מושיט יד אל מתחת לכרית שלה, שולף משם את הגופייה שהייתה ישנה איתה, ונרדם כשהוא מריח את הריח שעוד נשאר עליה. אני יודעת.

הוא עדיין מקווה שהיא תחזור. החתונה, מן הסתם, בוטלה.

נכתב על ידי L.M. , 11/6/2012 10:05   בקטגוריות אם הקירות יכלו לדבר., מספיק ודי., רוקדת את הריקוד המוזר של הלב., אהבה ויחסים, שחרור קיטור  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , 20 פלוס , סקס ויצרים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לL.M. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על L.M. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)