לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


she's got a ticket to ride, and she don't care.

Avatarכינוי:  L.M.

מין: נקבה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מאי 2014    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: .. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

מתלבטת. להתקשר אליו?


תמיד הייתי זו שצוחקת. זה נתפס כתכונה של מטומטמת, לצערי, אבל הצחוק שלי הוא אחד הדברים היותר טובים בי, באמת (רק היום, רק היום!). רמת השליטה העצמית שאני מפגינה הפכה לנמוכה עם השנים, ואני אוהבת את זה. תנו לי סדרה שאינה דרמה, ובכל רגע שבו אהיה מולה, אני אצחק.
רוב האנשים חושבים שזה חמוד. יש לי צחוק קצת משוגע ומאוד מדבק. אני צוחקת כמו ילדה, כמו שאמורים.
.
כשיש סרט מפחיד, לא משנה מתי, אני חייבת מישהו לידי. יש לי צורך עז במגע אנושי (אפילו להתכרבל עם שמיכה באמצע), משהו שיחזיר אותי אל המציאות ויזכיר לי שזה לא באמת.
.
הכי בא לי לחזור לראות את דקסטר, הסדרה האידאלית לסיוט מובטח. אבל אני לא חושבת שאעמוד בזה לבד. אחרי הפרק האחרון של העונה הרביעית, הייתי נכנסת לחדר האמבטיה מבועתת.
.
.

חושבת להתקשר אליו. סתם שיחה של ״מה נשמע״. לא נראה לי שאני מתגעגעת אליו יותר, נשארו לי רק רחמים. וסקרנות.
מה שלומו באמת? ומה העניין של פראנויות הפייסבוק? אפילו לרגל כמו שצריך אי אפשר היום.

נכתב על ידי L.M. , 28/9/2012 00:32   בקטגוריות כוח רצון., רוקדת את הריקוד המוזר של הלב., תקועה בראש של עצמי., אהבה ויחסים  
15 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של L.M. ב-29/9/2012 12:36
 



יצאתי מהמקלחת מוכנה


כי אני קצת אימפולסיבית, מודה, ולכן תפסו אותי המילים של ג'וני. זה מזכיר לי סרט צרפתי שראיתי עם חברה טובה, שבו לאורך חיים שלמים, ילד וילדה (שהופכים בהמשך לנער ונערה וכן הלאה) נותנים אחד לשני Dare: "מסוגל, או לא מסוגל?" - "Cap ou pas cap?". ומאז, מיותר לציין שזה המשפט הקבוע. אז החלטתי שאני מסוגלת.

 

סיימתי להתקלח עם השמפו המיוחד, ויצאתי במהירות מהמקלחת. לקראת סוף הקיץ אני נוטה להיצמד לשמלות ולא לשחרר. היום עלתה בגורל שמלה מהשבוע הראשון של שארית חיי, כפי שהגדירה אותה הדוגמנית. היא מלאה בפרחים קטנים קטנים, בגוון כחול כהה. היא צמודה ופשוטה, קצרה עם מחשוף בגב. הרחתי לעצמי את השיער ומלמלתי לעצמי "לא צריך בושם" בפסקנות. עד אשר הגעתי לחדר, לא הייתי בטוחה שבא לי. פתחתי את המחשב וקראתי שוב את הפוסט שלו. Cap.

 

החלון הפתוח הפיץ אוויר נקי וקריר, ובעוד השיער הרטוב שלי נח על הכרית, רגליי מונחות על הקיר בשלמותן מהירך ועד לעקב. עצמתי את עיניי והתחלתי לגעת בעצמי. תחילה הידיים שלי רפרפו על פני הרגליים, נגעו ודגדגו עם הציפורניים, העבירו חשמל איטי. בראש שלי החלפתי דמויות במהירות. פעם הראשון, אחר כך הלא משמעותי (מיותר לדמיין אותו בכלל), החבר הכי טוב (הוא גיי, ותרי על זה) ולבסוף ההוא מעבודה (ותודה לשייטת). כשהיד שלי עשתה את דרכה לכיוון הבלתי נמנע, התחלתי להרגיש שאני אכן קצת רטובה. משום מה, דווקא המגע שם היה נעים פחות מכל שאר האזורים בגוף. ניסיתי ללטף, להזיז אצבעות, לשפשף, וכלום לא עשה לי את זה. ריכוז, L.M, ריכוז.

 

החלפתי תנוחה, עכשיו הרגליים שלי היו על המיטה והתחתונים עפו אל מקום לא ידוע. ניסיתי להיזכר בפנטזיות ולהלביש אותן על האחרון. כדי לא לשרוף את עצמי, הושטתי את כף ידי אל פי והרטבתי אותה. היד הרטובה חזרה מטה, עם הפתעות ונעימות חדשה, מסוג שעוד לא גרמתי לעצמי לבד בעבר. עברו כמה דקות של הנעמה עצמית, והחלטתי שאני מוכנה לסיבוב ניסיון נוסף עם פול הויברטור.

 

בלי חומר סיכה? cap.

היד שלי מגיעה אל הפה, נרטבת וחוזרת חזרה לענג אותי. המסע הזה מתרחש קרוב ל-5 פעמים, בהן יוצא לי לטעום את עצמי, והאמת היא שיש לי טעם מעניין. המחשבה על הטעם שלי גורמת למחשבה שלי לנדוד ולהיזכר בכך שטעם וריח גוף קשורים באוכל שאני אוכלת. תודה לאל על כישורי המטבח שלי ועם האהבה לאוכל טרי ופשוט, חשבתי לעצמי והמשכתי להרטיט את עצמי. האצבעות לא הספיקו לי יותר. ניגשתי אל הארון והוצאתי את פול, שהתייצב למשימה במהירות מרשימה. רק להניח אותו עליי גרם לגוף שלי להפוך לרגיש. לקחתי את כף רגלי בידי וקירבתי אותה אל פול. כף הרגל הרגישה שלי מיד שלחה צמרמורות אל שאר חלקי גופי. "זהירות, זה מגיע!". התחלתי לרעוד קצת, והבנתי שאני מוכנה. נשמתי עמוק והכנסתי אותו לתוכי. השניה הזו, שאחרי שזין או ויברטור מחליק, אחרי שהצליח להרחיב את הפתח שלי, פשוט שווה הכל. השארתי אותו שם, בפנים, והרמתי את רגליי מעל הראש. כשאני שם, יד ימין דחפה אותו למטה, גורמת לו לגעת לי בנקודה הרגישה ביותר. זה היה פשוט מעולה, התחלתי להאנח ולהאנק. הוצאתי אותו קצת והכנסתי, עוצמת את העיניים חזק ומדמיינת אותו ממסמר אותי למיטה הזו. עוד ועוד ועוד ועוד, פנימה והחוצה, עם אצבע, צמוד למטה וצמוד למעלה. יד אחת תומכת, יד שנייה בפה (תמיד אהבתי אצבעות בפה), ו... זה קרוב מאוד, אבל עדיין לא.

 

היה לי נעים, היה לי כיף, ואולי אני סתם עצלנית שלא יכולה לגרות את עצמה לבד יותר מרבע שעה. אני מתה להפתעה, למישהו שיהפוך אותי וימשוך אותי, שיצמיד אותי ויישען עליי. אני צריכה הבל פה, מציצה באוזן, לגעת לו בתחת. אני צריכה מישהו שיחייך כשאני אומר שאני צריכה לשירותים שניה אחרי, ויחכה לי בחוץ עם כוס מים. אני צריכה.

 

 

סטוץ, Cap ou pas cap?

 

 

נכתב על ידי L.M. , 27/9/2012 17:00   בקטגוריות כוח רצון., אהבה ויחסים  
12 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   2 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של L.M. ב-28/9/2012 14:12
 




דפים:  
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , 20 פלוס , סקס ויצרים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לL.M. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על L.M. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)