לפעמים הוא נדמה כדבר כל כך חמקמק, כאילו ואם אין לי חשק, קשה לי להאמין שאי פעם היה לי.

.

בשבועות האחרונים אני לא מבשלת, ״זה בגלל המחסור החמור בזמן״, אני מתרצת לעצמי. אבל זה לא זה. היום הייתי על סף קניית מצרכים, רגע לפני שנחתה על המוזה ודמיינתי מתכונים חדשים לשפצור, פקחתי את עיניי. מולי עמדו שורות שורות של פירות וירקות, תבלינים וריחות, וכולם כולל כולם לא עשו לי את זה. כל מה שהתחשק לי זה להתחבא מתחת לפוך ולא לאכול יותר לעולם. ככה לפחות לא תכאב לי הבטן.

.

זה נחת לי על הראש כמו משקולת: אין לך חשק, זו הסיבה שאת לא מבשלת, אוכלת מהר (רק כדי לסיים עם זה), גונבת שוקולד כדי לא להירדם (הכל רק לא קפה). משהו לא הסתדר לי.

המשקולת השנייה שנחתה עליי, הייתה תוך כדי ריצה: אין לך חשק לאכול, כמו ש... אין לך חשק לסקס.

כן, גבירותיי ורבותיי, לא בא לי סקס. אפילו בשבוע שעבר, שזה הזמן הכי חרמן ובלתי נשלט אצלי בחודש, לא התחשק לי כלום.

.

לא יודעת אם מתים מזה, אבל אני ממש לא מרגישה מי-יודע-מה חיה.

מצטמררת רק מהמחשבה.

ומכך שאנשים חסרי חשק הם אנשים שאין להם מה לומר, מה לתרום. מה יש לאהוב בהם בכלל?

אני בוכה לו בסקייפ.

״בטח שהוא זוכר! תראי: בייבי, מי זו? עם מי אני מדבר?״.

בייבי הוציא את המוצץ ומלמל את שמי. ״מה? היא לא שמעה אותך״. ״עם L.M!".

. 

תכל׳ס, כל מה שהייתי צריכה.

והדמעות זולגות מעצמן.