גברים לא יודו בזה לעולם.

גם אם תאיימו עליהם שתורידו להם את הביצים, הם לעולם לא יאמרו שהם עשויים, בעולם מקביל, להימשך אל גברים.

והרי לכולם זה קרה. גם אם "הטבע", או כל כוח אבולוציוני אחר שתאמינו בו, אומר שמין צריך להימשך אל המין האחר, לפעמים משהו מושך אותנו אל הצד השני. טוב, אולי קצת הגזמתי, וטכנית קל יותר להימשך לנשים כי הן יותר.. מקסימות, אבל הרעיון ברור.

"אז, מה העניינים?"

"הכל טוב, מה איתך? אני לא ממש מכירה אותך, למרות שאנחנו עובדות יחד כבר שבוע. ספרי לי משהו מעניין."

שתיקה של רגע.

"אני יכולה לספר לך על תחביבים שלי, ועל דברים שעשיתי, אבל.. יש לי שאלה, את חושבת שהיית יכולה להיות עם בחורה?"

חיוך של מבוכה. לא שאלו אותי אי פעם דבר כזה.

".. אני מאמינה שאנשים נעים על סקאלה," התחלה טובה, "ושבסופו של דבר כולנו בי-סקסואלים במידה כזו או אחרת. המין האנושי עושה לנו את זה, כל אחד בדרכו שלו. אולי, מתישהו, מתוך סקרנות, אני אשכב עם בחורה. נכון לעכשיו זה פשוט לא מעניין אותי."

היא מחייכת.

"איזה מזל. כי אין לי דרך אמיתית לספר לאנשים שאני בי. כל החיים גדלתי עם אנשים שמשכו אותי לזה, כאילו ואין סיכוי בכלל שאני סטרייטית. להיות עם בחורה זה כיף אדיר, בעיקר כי נשים עושות סקס מהראש, אבל זה גם המכשול. עם בחורות הכל קשה, מסובך, עמוק מדי. בא לי משהו קליל. בא לי גבר. את יודעת?".

אני יודעת.

לפעמים אני שוכחת עד כמה האנונימיות חשובה לי.
הקלטתי שיר (באמצעים ביתיים), ונזכרתי שבכלל לא כתבתי כאן שאני שרה. המוזיקה זורמת לי בדם כבר שנים. אני זוכרת שפעם, כשהייתי קטנה, עשו עליי חרם בחוג זמר. פשוט כי קיבלתי יותר מדי סולואים. איזה ילדים צפון תל-אביבים, תאמינו לי...

האדם הכי מפורסם שאי פעם שרתי לנגינתו בוודאי התנגן לכולם על המחשב. הוא אמן בינלאומי, כיום גר בניו-יורק וכבר נחשב למזדקן.
לא חושבת שאשכח אותו אי פעם בחיים, ואת המשפט המחמיא שלו "you're such a dall, please tell me whenever you're in new-york and we'll jam" ונתן לי את כרטיס הביקור שלו. מיותר לציין שכרטיס הביקור אבד מזמן, וגם ככה לאזור אומץ ולהתקשר אליו זו משימה כבדה מדי בשביל פעם בשנתיים-שלוש כשאני מגיעה לניו-יורק.

עם הזמן גם הקול שלי השתנה, ואולי אני לא מלאכית כמו פעם, אבל עדיין מחזיקה כמה סולמות.

צריכה להקיף את עצמי במוזיקאים, שיהיה תמיד עם מי לג'מג'ם בסוף היום איזה כמה מאיר-אריאלים וכמובן, כמו תמיד, להגיע בסוף לסשן abbey road פרוע. רק מי שאוהב באמת את החבר'ה המשוגעים מליברפול מכיר את השיר האחרון של האלבום הזה.

ואתם?