זה לא חדש לי, בערך מאז שאני בת 5 מנסים לשדך לי ילדים, נערים וגברים. הפעם לא הייתה שונה מאף אחת מהפניות בשנים האחרונות.
.
"אההה...".
"הוא בן 31-32, מקסים, תואר שני ב-X, גר ב-Y, הכי יתאים לך".
"האמת ש... אני סוג של בדיבורים עם מישהו... זאת אומרת".
"מה פתאום, את לא צריכה להסביר לי".
"לא, אני פשוט לא אוהבת ג'אגלינג, ואם אני פה, אני פה, ואם אני שם, אני שם".
"בת כמה את בכלל? עשרים ו...".
"שתיים".
"מה? את קטנטונת!".
"כן".
"את כזאת... לא יודעת, אין סיכוי, את כל כך בוגרת, ומקסימה ברמת ה.. לא יודעת, לא משנה".
"מה?".
"תשמעי, גברים בגיל הזה מחפשים בעיקר חתונה".
"כן, זה מובן לי, אני מחפשת את אלה שלא".
"בגילאים האלה? לא הייתי מציעה אם הייתי יודעת".
"האמת שהאקס שלי כרגע בן 30, זה בכלל לא מופרך. בחורה בוגרת צריכה גבר בוגר, לא?".
"זה מטורף שאת בת 22. לא נעים לי בכלל לקרוא לך marriage material".
"אני מבינה. זו לא את, זו אני".
.
.
יא אללה, כמה שזה מאוס לשמוע שזה מוזר שאין לי חבר, שאני לא במערכת יחסים ארוכה של איזה 4 שנים לפחות, שעוד לא שלפו את הטבעת וכרכו לאסו סביב מותניי, ורכבו עמי אל עבר השקיעה.
כינוי:
L.M.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
