הוא לובש ג׳ינס כחולים רפויים במידה, לחזהו חולצה לבנה בצורת טי. השיער הבלונדיני שלו נראה כל כך חי ונעים, וממש מתחשק לי להחליק בתוכו אצבע אחר אצבע ולראות אותו משתגע מהצמרמורת. העיניים הכחולות שלו הביטו בי במבט חם ואוהב, חשמל בלתי ניתן לחיקוי. בעוד אני נותרת בכניסה, מבולבלת מהאווירה הנעימה שהוא משרה עליי, הוא אינו מתבלבל.

"Beautiful".

אני מסמיקה עוד יותר. השיער הגלי הבהיר שלי נח בעדינות על כתפיי ואני מסיטה את ראשי הצידה ומחייכת.

הוא מושיט לי יד ואני נענית לו, כמו ילדה קטנה. הוא מושך אותי אל תוך הדירה, רוב האורות כבויים. מלבד אהיל דק גבוה ליד הספה ואור עמום הבוקע מחדר השינה, הדירה חשוכה ונעימה. בעוד אנחנו שוחים בתוך ים של חושך סמיך, אני מרגישה שהגענו לספה והאוסטרלי מושיב אותי על ברכיו. העיניים שלנו נפגשות באפילה לנשיקה מתוקה, מלאת שפתיים ורוך.

"it doesn't feel like it should. I don't know why, but you make me want to hug you for the rest of my life".

מאיפה המשפט הזה מוכר לי, לעזאזל. אתה לא הראשון שאומר זאת, למרבה האבסורד. אבל תחושת הדז׳ה-וו אינה נמשכת זמן רב ותוך כמה שניות של מזמוזים איטיים, מר בלונדי עולה שלב אל הבסיס השני. אני אהה.. ממ.. אני, אני בהחלט נהנית. הוא נלחם בשמלה שלי כמו דון קיחוטה בטחנות הרוח. אני עוצרת אותו לרגע בעיניים פקוחות לרווחה מבקשות שימתין רגע, ועוצמת אותן שוב רק כדי להוריד את השמלה המיותרת. הוא חוזר אל הציצים שלי, הפעם בלי הפרעה מיוחד, ומוצץ ושואב. אני מרגישה דגדוג בתחתונים ומגלה אותו חותר לתוכן. הוא מועך וצובט אותי מעבר לתחתון, לא מוריד או מתאכזר אליי, ואינני מבינה למה. אני תופסת לו את אחד מצידי התחת וצובטת מבעד לג׳ינס והתחתונים. האצבעות שלי מלטפות ומצמררות לו את הגב, דרך עמוד השדרה. עיניו נעצמות וגופו רועד, אישור להמשך. סוף סוף הוא מוריד לי את התחתונים הארורות, דוחף אצבע ומקרב אליי את ראשו. הזדמנות פז מגיעה אליי ואני מלטפת את שיערו, ממשיכה לשגע אותו. הוא, מצידו, משגע אותי למטה, יונק אותי ומדגדג ומלקק ומשגע. עם כל תנועה שלו אני מתפתלת ומתכווצת, נמתחת וגונחת, וכל החושים שלי נעים בקצב תנועותיו. אני נמצאת עמוק בתוך ההרגשה הזו, ולא שמה לב להיעלמות של הפה שלו בתוכי, במקומו נכנס אליי חלק אחר ממנו. הוא גוהר מעליי, ואני מפשקת את רגליי ומרימה את אגני. צעקת כאב מתוק ואדיר משתחררת מפי בלי להבין שזו אכן אני, ועכשיו פניו של האוסטרלי נמצאות בדיוק מעל שלי. גבו קמור והוא מביט בי, לתוך עיניי. שוב הוא תופס אותי לא מוכנה, המבט שלי מוכיח שאני מפחדת, אבל סומכת עליו. הוא, שרירי שכמוהו, עולה ויורד מעליי ובתוכי, מגרוני ממשיכים לבקוע קולות הנאה קדמוניים. יכול מאוד להיות ששוב לא דיברתי אנגלית. אבל, כרגיל, קשה שלא להבין אותי. דיבור של סקס הוא חסר גבולות ושפות, מה גם שאחרי הכל, כשאמרתי לו בעברית שאני חושבת שהוא הציל אותי, במובן מסוים, הוא רק שתק והתקרב אליי עוד מאחור. כפית אל כפית.

אני קופצת מתוך הדפים בספר. המציאות מתערבבת עם הפנטזיה ושלושה חלומות עם חמש אהבות מגדירות את מי שאני.

תן לי, קח אותי, תהיה כל כך עמוק מעבר לקווים שלי, עד שלא אבחין באויב מתקרב. עד שתהפוך לחלק ממני ולא אצליח לבעוט אותך החוצה.

אל תשכח שאני עוד אוהבת אותך.

תשכח ששכחת.