סגרתי שבת. גררר...

אז יצאתי מיני אפטר, או יותר נכון הייתי אמור ליסוע לאן שהוא והשתחלתי הביתה לכמה שעות.

דיברתי עם המכשף, הוא עובד היום. בדרך באוטובוס ראיתי שאני לא מספיק יותר מדי, אז אמרתי לו שכדאי שנוותר.

כשהגעתי הביתה, אחרי שהבנתי שאיכשהוא הגעתי הביתה הרבה יותר מהר משחשבתי (בשעות יותר מהר), קיבלתי ממנו הודעה שהוא רב עם הבוס שלו והתפטר.

לא יכלתי להתקשר. ההורים שלי עטו עליי כמו נמרים על איל פצוע.

אחרי חצי שעה בערך התקשרתי. הוא כבר היה בדרך הביתה, הביתה שלו רחוק, אם הוא בדרך, אין סיכוי שניפגש היום.

הוא היה עצוב, הוא היה צריך אותי, ולא עזרתי לו.

הוא הבין שהוא עושה לי רגשות אשם וניסה לתקן, להגיד שהוא דיבר עם ידידה שלו, והיא ניחמה אותו.

אבל לא הייתי שם בשבילו. אם הייתי מתקשר מהר יותר, אז גם היינו נפגשים היום והוא בכלל היה מרגיש יותר טוב (ואני...).

אוף.

לפני שבועיים היה מדהים.

היה מדהים לבלות איתו שלוש ימים. היה מדהים לישון איתו, להתעורר לצידו, ופשוט לדעת שהוא לידי.

הארוחה הייתה מדהימה, טין ואני התעלנו על עצמנו ואירגנו משהו אדיר, עם נרות וספגטי, קינוח, שמפנייה, מוסיקה ומכשף אחד מאוד מאושר.

אני אשקול לפרט יותר כשיהיה לי עוד זמן, אם תרצו.

אני צריך ללכת עכשיו, לצאת חזרה לפני שאני יפספס את האוטובוס,

איש שכזה.